בארצות המפותחות מסתמנת עלייה מדאיגה - ואולי מדויק יותר: מבהילה - במספר הסובלים מאלרגיות, עד לכדי מגיפה ממש; האחוז באוכלוסייה הוכפל
במשך עשור השנים האחרון. גם מספר החולים במחלות אוטואימוניות (הנובעות מהתקפה של המערכת החיסונית על מרכיבי הגוף עצמו), ובמיוחד
סוכרת-נעורים, טרשת נפוצה ודלקת פרקים, גדל במידה ניכרת. באירופה, נטייה זו בולטת במיוחד במדינות היותר צפוניות, שהן גם עשירות יותר.
גם מחלת המעי הדלקתי הופכת יותר ויותר נפוצה. לא ברור אם מדובר במחלה אוטואימונית, בזיהום או בתגובה חריגה של מערכת החיסון לתכולת
המעי, ומכל מקום היא נעשית יותר שכיחה.
כל התופעות הללו מצביעות לעבר השפעה חזקה של שינויים סביבתיים על תפקודה של מערכת החיסון באוכלוסייה. נוח, אופנתי, ואולי ממש מתבקש,
להאשים את זיהום הסביבה הגובר. אך הנה ממצא מוזר: מקרי האלרגיה נפוצים יותר בערים אירופאיות נקיות יחסית מאשר בערי הגוש המזרחי
לשעבר, שרמת הזיהום בהן מזעזעת במקרים רבים. וביפן: אלרגיה עונתית לאבקת הארז האדום מהווה ממש בעיה בארץ השמש העולה (והין בעקבותיה),
אך מתברר כי התופעה מכבידה יותר על דיירי הערים מאשר על תושבי האזורים הכפריים, שפיסית הם קרובים יותר לארזים. ובאופן כללי בעולם:
כפריים חשופים הרבה יותר מתושבי הערים לגרגרי אבקה ולשיער בעלי חיים, ובכל זאת אחוז הלוקים באלרגיות בקרבם נמוך יותר מאשר בקרב
העירוניים. וממצא נוסף: בבתיהם של תושבי אסטוניה, הקרדיות הזעירות נפוצות יותר מאשר בבתיהם המצוחצחים של השוודים; ובכל זאת, אחוז
הסובלים מאלרגיה ל"אבק בית" בשוודיה גבוה מזה שבאסטוניה. כל הפרדוקסים הללו מחזקים בגרהם רוק (Rook), פרופסור למיקרוביולוגיה רפואית
מלונדון, את התפישה שהבעיה של המערכת החיסונית במדינות המפותחות היא עודף ב... היגיינה, ניקיון ובריאות; החיים על מרצפות מקורצפות
פחות בריאים, מבחינת אלרגיות ומחלות אוטואימוניות, מהחיים עלי אדמה שורצת חיידקים.
למערכת החיסון, טוען רוק, יש מספר תכונות מהותיות דומות לאלו של המוח. בשני המקרים מדובר במערכת מורכבת ביותר, שהגנים מעצבים רק את
יסודות תכונותיה, בעוד שאינטראקציה עם הסביבה מעצבת אותה לקראת תפקוד הולם ויעיל, וזאת בתנאי שהאינטראקציה נעשית בפרק זמן מתאים
במהלך ההתפתחות, ב"חלון זמן" קריטי. חשך בגירויי ראיה, מזכיר רוק עובדה ידועה, מונע יצירת קשרי עין-מוח מתאימים. כך, טוען רוק, "חשך
חיידקי" בתקופת הילדות מונע התפתחות תקינה של מערכת החיסון, וגורר את רכיבי מערכת החיסון להתנהגות חריגה, כמו למשל לתגובת יתר לגרגרי
אבקה "תמימים", כלומר - לאלרגיה (Science and Medicine, יולי-אוגוסט 1999). כדוגמה למנגנון ספציפי שעלול להשתבש עקב עודף ניקיון -
כלומר, עקב אי-חשיפה לגורמים סביבתיים שהמערכת החיסונית מתוכנתת להיחשף אליהם בגיל צעיר ולהגיב עימם - מציין רוק תאי T סייעים (TH).
תאי T סייעים "בתולים", שטרם נחשפו לאנטיגן, מפרישים קשת רחבה מאוד של ציטוקינים, חלבונים המווסתים תגובות שונות של מערכת החיסון.
לאחר חשיפה לאנטיגן הופך התא TH לתא ספציפי יותר, המשרה פעילות חיסונית מוגדרת. לפיכך, מניעת חשיפה לגורמים שמערכת החיסון מצפה
לקיומם בסביבה עלולה לגרום לעיוות בתפקוד העתידי של מערכת החיסון. בעניין מערכת החיסון של ילדים רכים נדרשת, אם כן, שיטת "הפוך על
הפוך", או, אם תרצו, כעין "חוסך לכלוכו - שונא בנו". ואכן, גורמים הקשורים סטטיסטית להקטנת הסיכון להופעת תופעות אלרגיות בילד הם:
רמה סוציאלית נמוכה(!) של ההורים; אחים גדולים (המביאים לכלוך הביתה; וראו: "השומר אפצ'י אנוכי? - על אחים ואלרגיה", מדע ל"ד, 1990, עמ' 107); אח-זכר גדול (מן הסתם ילד מביא כרגיל הביתה
יותר לכלוך מילדה); גדילה בכפר ולא בעיר. אני מרשה לעצמי להעלות כאן השערה שאינה נזכרת במאמר של רוק: גם שניים-שלושה כלבים ולפחות
חתול אחד בבית יעילים, יש להניח, גם הם בתהליך עיצובה של מערכת החיסון (ואולי גם של המערכת המקבילה - המוחית-התנהגותית) של הילד.
