על ניסים וחיידקים - נס בדולצ'ה ויטה

על החיידק האדום, סרציה, וקשרו לאמונות בעת העתיקה.

תרגיל המעבדה שבהמשך נכתב בעקבות נס שקרה במעבדתי ובהשראת המאמר של:


לפני זמן מה עסקתי בהכנת מצע קמח תירס לגידול פטריות. לאחר השרייה וסינון זרקתי את שאריות הקמח לסל האשפה. באותו סל היו גם שאריות של מצעים אחרים, תוכן של צלחות פטרי, תרביות חיידקים וכו'.

חזרתי למעבדה כעבור יומיים. היו אלה הימים החמים של שלהי הקיץ. האשפה לא סולקה מהמעבדה ובפח שבו היתה שארית קמח התירס המבושל נתגלה בעיני "נס" הדומה לאלה שבהם עוסק המאמר. הדיסה התכסתה כתמים אדומים כאילו ככתמי דם.

האני הרציונלי שלי הניע אותי לפרש את התופעה ולבדוק האם הפרוש שנתתי נכון הוא, ואמנם כך היה. נזכרתי במאמר של גוגרם, חזרתי לקוראו ועלה על דעתי שהנושא יכול להתאים ל"הצעת מחקר" לתלמידים מהכיתות הגבוהות.

מלבד הענין שיכול הדבר לעורר בהקשר המקצועי והדידקטי נראה לי שלא פחות חשובה ההזדמנות להדגיש את המבט ההומני של העיסוק במדע. דעות קדומות ובורות הן לא פחות קטלניות מחיידקים פתוגנים.

למי שעדיין לא הבין, הסיפור שלי והמאמר של גוגרם דנים בחיידק האדום סרציה (Serratia).

במאמרו סוקר המחבר היסטוריה ארוכה של "התגלויות וניסים". ההתרחשויות הפלאיות מתועדות במקומות שונים החל מתעודות בארכיונים של המאה השלישית לפני הספירה, בתעודות רבות מימי ביניים ובכתובים ובמאמרים של התקופה המודרנית.

הופעת "כתמי הדם" בלחם הקודש ובמזונות שונים ידועה היום כנובעת מגידול של החיידק סרציה מרצסנס (Serratia marscesens) על גביהם. בתקופות קדומות יחסו את התופעה לסיבות על טבעיות ובעיקר למזימות של יהודים שרצו להרע לנוצרים ולדתם.

רבים המקרים שהופעת הזהום על לחם או דברי מאכל אחרים הביאו להתפרצויות שינאה של המונים נבערים מדעת המוסתים על ידי אנשי כמורה. פרעות, הרג והשמדה שנגרמו בעטיים של החיידקים (היחסית לא פתוגנים) האלה, עלו על הנזק שהביאו אחדים מהחיידקים האלימים ביותר.

חיידקי הסרציה מייצרים פיגמנט אדום אופיני, פרודיגיסין (Prodigisin) שם זה נגזר מהשם הקודם של החיידק: בצילוס פרודיגיוסום (Bacillus prodigiosum) - "החיידק המחולל ניסים".

באשר לחיידק עצמו: עד לפני זמן לא רב הוא נחשב כבלתי מזיק. היום הוא ידוע כפתוגן מזדמן (אופורטוניסט).

מקרי המחלה שנרשמו ויוחסו לסרציה נמצאו כמעט רק בין אנשים המאושפזים בבתי חולים או בין אלה המזריקים לעצמם סמים.

על אף התחום המוגדר למדי לאלימותו יש להתייחס לחיידק הזה בכבוד ובחשד הראויים. צריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנהוגים במעבדה למיקרוביולוגיה.

יש מוסר השכל לכל האמור לעיל, ניסים קורים גם היום. רק הפירוש יכול להיות אחר מאשר בעבר.

יש גם מסקנות מעשיות ופרופילקטיות: כללי העבודה במעבדה הבקטריולוגית חייבים להשמר תמיד, הן על ידי תלמידים והן ובעיקר על ידי מורים. שאריות של תרביות חיידקים יש לחטא ולסלק מהמעבדה.

להלן החומר לתלמידים.

לידי ההיסטוריון ד"ר שמרל, חוקר ידוע של תולדות ימי הביניים, הגיע קובץ תעודות מהארכיון של העיירה הים תיכונית הקטנה, דולצ'ה ויטה (Dolce Vita). ד"ר שמרל שקע בין מאות התעודות, ימים ולילות עשה בדיפדוף בהן ובקריאה. התענג כתולעת ספרים אמיתית במגע בניר הישן; ריחם של הדפים העתיקים גרם לו לתחושת שיכרון.

תעודה אחת מבין הרבות הרשימה אותו במיוחד. סופר בה על האירועים שהסעירו את הקהילה השלווה בקיץ של השנה 1368, סמוך לחגה של הבתולה הלבנה, פטרונה של העיירה. וכך, בערך, סופר בה:
"בימים שלפני חגה של הבתולה הקדושה הופיעו על דיסת התירס שבביתם של האיכרים מריה ומריו דה לה מדונה כתמים אדומים שנראו כטיפות דם". האיכרים המפוחדים פנו אל דון ג'ובני, כומר העיירה וביקשו את עצתו. לאחר לילה של תפילה והרהורים מעמיקים הכריז הלה: "נס קרה בדולצ'ה ויטה!! כתמי הדם שהופיעו בדיסה אמר, הן טיפות מדמו של ישו. עובדת התגלותם בקהילתנו הם סימן המבשר טוב, יש לברך ולקדש".

חיש מהר התפשטה השמועה; מכל האזור החלו המונים נוהרים לבית האיכרים. עליה לרגל למקום הפכה למסורת, אנשים התפללו בדבקות והקימו כנסיה במקום הבית של האיכרים לזכר הנס שקרה. הכנסיה עמדה שנים רבות על תילה עד שנס אחר מוטט אותה.

סיפור המעשה לא מש ממחשבתו של ד"ר שמרל: בפגישה בביתו של ידידו הביולוג פרופ' ברל, בין כוס קפה ולגימה מכוסית של ברנדי הגיעה עת הסיפורים ואז סיפר ההיסטוריון על אותו ה"נס".

הביולוג נזכר שבמעבדתו ניצפתה לא מזמן תופעה דומה לזו שבסיפור של ימי הביניים. גם בין שאריות המצעים שאחד מתלמידיו שכח לזרוק הופיעו כתמים אדומים, אך לא יחסו לתופעה חשיבות כל שהיא. פרט לנזיפה לתלמיד הרשלן והענין נשכח במהרה.

שני האישים העלו את הרעיון שאולי אפשר לצרף את סיפור הנס לתקרית במעבדה של הביולוג ולהטיל על קבוצה מעורבת מתלמידיהם של שני המלומדים, תלמידי ביולוגיה והיסטוריה, לחקור את האגדה תוך שימוש בידע וכלים מודרניים ובדרך זו להאיר באור חדש מאורע שקרה בעידן החושך.

הרעיון התקבל בהתלהבות על ידי התלמידים ויחד עם מוריהם ניגשו להתווית תוכנית עבודה. ההנחה של פרופ' ברל היתה שכתמי הדם שהופיעו על דיסת האיכרים היו תוצאה של זיהום המזון במיקרואורגניסמים. עיון חפוז בספרי המיקרוביולוגיה חיזק את דעתו והצביע על מועמד אפשרי כגורם הזיהום והוא חיידק מקבוצת חיידקי המעיים, "סרציה" שמו.

לאחר דיון ניסחה הקבוצה מערך ניסוי שלפיו נלך גם אנחנו. בתוכנית המחקר שלנו נשלב גם הדגמה של עיקרי קוך.

קרא בספר "פרקים במיקרוביולוגיה" בעמ' 84-83 על הפוסטולטים של קוך.
נתייחס אל הדיסה המזוהמת כאל אורגניסם חולה ולכתמים האדומים כאל הסימנים המאפינים את המחלה. ננסה לבודד את גורם ה"מחלה" ולגדלו בתרבית נקיה.

• הצע, בכתב ובקצרה, מהלך ניסוי או מחקר שבו תשתמש בידע שצברת במיקרוביולוגיה בדיסת תירס ובחיידקי סרציה כדי להדגים את עיקרי קוך (הפוסטולטים של קוך) וכדי לתת פירוש לנס בדולצ'ה ויטה.
  
  
• מסור את הצעתך למורה והשווה את תוכניתך לתוכנית הביצוע שתקבל.
  
  

1. קבל מהמורה
   • תרבית סרציה במצע נוזלי.
   • 2 כלים עם דיסת קמח תירס.
   • 2 צלחות פטרי עם מצע מק-קונקי.
   • 2 מבחנות עם מצע נוזלי לסרציה.
2. שפוך את תרבית החיידקים לתוך אחד מכלי הדיסה.
3. הדגר בטמפרטורת החדר (בחורף באינקובטור ב- 25 מעלות) למשך 48 שעות.

א. באורגניסם החולה (בדיסה המודבקת) מתפתחים סימני המחלה (הסימפטומים) היחודיים דהיינו, כתמים אדומים.

ב. העקרון השני של קוך.
   השתמש בנסיון שרכשת בשעורי המיקרוביולוגיה כדי לבודד את "גורם המחלה" ולקבל ממנו תרבית נקיה. מה היתרון בשימוש באגר מק-קונקי?
   זרע מהתרבית הנקיה במצע נוזלי.
ג. הדבק "אורגניסם" בריא בגורם המזהם.

ד. הדגר עד קבלת סימני מחלה אופיניים הזהים לאלה שהופיע ב"אורגניסם החולה".

ה. בודד "מהאורגניסם" שהדבקת את הגורם המזהם וודא שהוא זהה לאותו הגורם שבודדת מה"אורגניסם החולה"הראשון.

הגש דו"ח והסבר האם מסקנותיך תומכות בהשערה של פרופ' ברל.
האם נס שקרה בימי הביניים יכול למצוא הסבר רציונלי בימינו?
מדוע לא ניתן היה להציע הסבר דומה בתקופה התרחשות המאורעות?