מאגרי השיש הטבעי בעולם הולכים ומידלדלים. ביפן אמנם חוצבים הרבה שיש, אך הוא אינו ברמה גבוהה, ובעיירה האיטלקית קררה (Carrara),
המפורסמת בשיש המשובח שלה, נשאר מעט מאוד שיש באיכות טובה. "כבר אי אפשר להשיג שם שיש מהסוג ששימש את מיכלאנג'לו. יגיע שלב, לא
בעתיד הרחוק מאוד, ששיש לבן טהור לא יהיה עוד בהשג יד", אומר ג'ון לארסון, האחראי על שימור פסלים ב-MMGM, מרכז שימור בעל מוניטין
בינלאומיים, הפועל באנגליה (www.mmgm.org.uk).
ממרכז זה יצאה החודש הבשורה: שיטה מהפכנית שתאפשר לגדל שיש במעבדה, תוך כמה ימים, באמצעות שימוש בחיידק המייצר סידן. השיש החדש נוצר על
ידי טיפוח מושבות חיידקים, הקטנים בגודלם ממיקרון ונמצאים בדרך הטבע באדמה. את מושבות החיידקים מגדלים על מצע נוזלי המכיל בין השאר
פקטין (pectin). החיידקים ניזונים ממנו וממינרלים מסוימים, וכאשר הם אוזלים - החיידקים מתים. "שלדי" החיידקים מייצרים אז תמיסה של
סידן פחמתי טהור, המרכיב את השיש. את התמיסה אפשר לרסס על משטחים, שם היא מתגבשת למוצק, וכך היא יכולה לסייע בשיפוץ פסלים ואבני שיש
שנפלו קורבן לשחיקת הזמן ובשימורם.
בשלב זה כבר אפשר להשתמש בתמיסה כדי להעניק שטיפה דקה למשטחי שיש. התמיסה חודרת אל תוך סדקים ואזורים פגועים אחרים ומגבשת אותם.
לדברי לארסון, השימוש בתמיסה יוכל להציל, למשל, שני פסלים משנת 1870 של הפסל האנגלי וורינגטון ווד, הניצבים כיום מחוץ לגלריית האמנות
ווקר בליברפול, אנגליה. זיהום האוויר פגע בהם בצורה קשה, והם אף הפכו למסוכנים משום ששבבי שיש עלולים ליפול מהם. תחילה חשבו שיש
להעבירם למקום אחר, אולם בזכות השיטה החדשה כל שיש לעשות הוא להסיר באמצעות לייזר את שכבת הזיהום, ואז לשפוך על הפסלים את התמיסה
החדשה.
כיום נוהגים לשמר ולחזק אבנים ופסלים משיש בעיקר באמצעות שרף, אולם במקרים שבהם השרף מתכווץ, מתרחב או נסדק, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך
לשיש שמסביבו. "אינני יכול לחשוב על איזושהי תופעת לוואי בשיטה החדשה", אומר לארסון, "משום שהחיידקים מייצרים חומר כימי טהור, הזהה
לחומר המארח אותו. זהו תהליך טבעי, ומדובר בסך הכל בסידן פחמתי".
