אין להם מערכת עצבים מרכזית, ולפי הידע המדעי העדכני ביותר, הם לא מסוגלים לחוש כאב והנאה. ולמרות זאת, ליצורים המיקרוסקופיים המקיפים אותנו והחיים בתוך גופנו יש עולם מרתק משל עצמם. גריגורי וליסר (Velicer), חוקר מאוניברסיטת מישיגן המתמחה באקולוגיה מיקרוביאלית, פרסם לאחרונה תצפיות המצביעות על כך, שחיידקים מסוימים מוכנים להקריב את חייהם לטובת הכלל, ואילו אחרים נוקטים תכסיסים, שלא יביישו את המתוחכמים שברמאים.
וליסר חקר במשך זמן רב מין מסוים של חיידקים (Myxococcus xanthus) החי בקרקע וניזון בעיקר מגללי ארנבות. כאשר יש די מזון בשטח, החיידקים מתרבים בהתמדה. אבל בתקופות של מחסור התגלתה לעיני וליסר תופעה מפתיעה. כדי לשרוד בתקופת הרעב, יוצרים החיידקים מבנה כדורי. בתוך המבנה עצמו, המורכב ממיליוני חיידקים דמויי מקל, הופכים אחדים מהם לנבגים, שיבטיחו את המשך קיום המושבה. בה בשעה, חיידקים אחרים מתים, ומגופם הזעיר משתחררים כימיקלים, הדרושים לצורך הפיכת חבריהם לנבגים. וכך, הודות לחיידקים המקריבים את חייהם, מצליחה המושבה להתקיים גם בתקופת הרעב. אבל הממצא המפתיע מכל היה שחיידקים מסוימים פשוט מסרבים למות, ונוקטים לשם כך תכסיסי רמאות מולקולריים שונים, שטיבם עדיין לא הובהר. זאת ועוד: כאשר נחשפו החיידקים שהתחמקו ממוות לחיידקים בני מינם, שנלקחו ממושבה אחרת, הפכו הרמאים עד מהרה לנבגים, וכך הצליחו להעביר את הגנים שלהם לדור הבא. לדברי וליסר, ממצאיו מראים שהחיידקים המפרים את הכללים "לא רק שורדים, אלא משגשגים".
