מקור החיידק הוא בבעלי-החיים שבמשק האדם. הוא גורם למחלה קטלנית, שמאפיין אותה אלח דם, מלווה בהשחרת הטחול והדם, ופגיעה במנגנון הקרישה. בבקר ובצאן מתחילה המחלה בעלייה בחום הגוף (עד 41.5°C), ובקשיים בנשימה ובתפקוד הלב. לאחר מכן נפסקת פעילותן של הקיבות, ועקב כך חדל בעל-החיים לאכול. תנובת החלב של הפרות נפסקת והן מפילות את ולדותיהן.
במקרים החריפים, שלא נראים בהם סימנים מוקדמים, החיה נשכבת פתאום על האדמה, מפרפרת מעט ומתה. יש הסוברים שהדבר המוזכר בתורה (שמות ט, ג) הוא מחלת הגחלת. החיידק מייצר נבגים המועברים לבני-אדם דרך מגע ישיר עם בעלי-החיים או עם תוצריהם (צמר, חלב), ומאכילת מוצרי בשר נגועים.
באדם, קיימות שלוש צורות של המחלה: גחלת עורית (cutaneus anthrax), גחלת ריאתית (inhaled anthrax) וגחלת של מערכת העיכול (gastrointestinal anthrax).
גחלת עורית
הגחלת העורית נפוצה יותר בקרב וטרינרים, חקלאים, מגדלי בקר, צאן וסוסים, ועובדים הקשורים בתעשיות שמקורן במוצרים מן החי. המחלה הזו
מסוכנת פחות מהשתיים האחרות. היא מאופיינת בפצע בעור, שמרכזו שחור בשל הרס מקומי של הרקמות ובצקת שהתפתחה עקב כך. הפצע אינו גורם
כאב. במאה שעברה הייתה המחלה נפוצה בעיקר בין פועלי נמל וסוורים שנפצעו בעת פריקת מטענים פתוחים של עצמות בקר ובעלי-חיים אחרים
(בעבר שימשו עצמות בעלי-החיים לדישון). רק בכ-20 אחוז מהמקרים עוברים החיידקים לדם ומתפתח אלח דם, שבלא טיפול עשוי להיות קטלני.
לעתים נדירות חודרים נבגים לאחת העיניים ומתפתחת דלקת חריפה. גחלת ריאתית
הגחלת הריאתית, הידועה גם בכינויה "מחלת ממייני הצמר" (woolsorter's disease), היא צורה נדירה למדי של המחלה בבני-אדם. בעבר חלו בה
בני-אדם שעסקו בעיבוד עורות מזוהמים מאוד של כבשים.הגחלת הריאתית היא המחלה שאנו חוששים מפניה במקרה של לוחמה ביולוגית. נבגים במספר רב (3,000) הנשאפים לריאות גורמים, תחילה, למחלה דמוית שפעת, המתפתחת לדלקת ריאות קטלנית (ב-90% מהמקרים).
גחלת של מערכת העיכול
בליעת נבגים הנמצאים במזון מזוהם גורמת לדלקת מקומית בדרכי העיכול. משם עוברים החיידקים לאיברים אחרים בגוף. כשהם מתיישבים בריאות הם
גורמים לגחלת ריאתית. בלא טיפול, גחלת בדרכי העיכול וגחלת ריאתית קטלניות באותה מידה. אך מאחר שחולף זמן מה עד שהחיידק מגיע לריאות, טיפול אנטיביוטי עשוי למנוע את התפתחות הגחלת הריאתית, ולכן התמותה מהמחלה נמוכה הרבה יותר (כ-20 אחוז).
מלחמה ביולוגית
במלחמה ביולוגית תרוסס מהאוויר כמות גדולה של נבגים. הנבגים, כמובן, יחדרו לריאותיהם של כל מי שיימצא באזור הריסוס בלי מסכה, ואחר-כך
ישקעו לאדמה ויזהמו את הסביבה כולה. בשנת 1979 פרצה מגפת הגחלת בסברדלובסק (Sverdlovsk), בדרום הרי אורל שברוסיה (אז חלק מברית-המועצות). הסובייטים טענו שהסיבה למגפה הייתה שוק שחור בבשר בקר, אך במערב סברו שהמגפה פרצה בשל תקלה במפעל ללוחמה ביולוגית, שגרמה להשתחררות כמות גדולה של נבגים לאוויר. בשנת 1992 הזכיר ילצין, בנאום לצמרת הצבא הרוסי, את המגפה הזאת, שנגרמה, לדבריו, מהתפוצצות במתקן צבאי בעת שנערכו בו ניסויים בנשק סודי. הסובייטים ניסו לפתח באותו מתקן לפחות ארבעה זנים שונים של החיידק, כנראה כדי להקשות על החיסון למחלה.
לא ברור עדיין אם מדינות המפתחות נשק ביולוגי הצליחו לפתח טכנולוגיה המאפשרת פיזור נבגים של חיידק הגחלת באמצעות טילים (הנבגים מושמדים לאחר כ-10 דקות ב-120°C, והטמפרטורה בטיל ובזמן הפיזור היא, כנראה, גבוהה הרבה יותר).
במקרה של פיזור נבגים חיים של חיידק הגחלת באמצעות טיל, אנשים הנמצאים סמוך לאתר הפיצוץ, ללא מסכת אב"כ תקינה (הפילטר של המסכה אינו מעביר נבגים של חיידקים), אשר שאפו למעלה מ-3,000 נבגים לריאותיהם - סיכוייהם לשרוד נמוכים מאוד (10%). לגבי האחרים, ואלה שיקלטו את הנבגים כתוצאה מכך שהשטח יהיה מזוהם זמן רב אחרי ההתקפה - אלה יקבלו טיפול אנטיביוטי ומרביתם (למעלה מ-80%) יבריאו.
חיסון
בעלי-חיים באזורים נגועים מחוסנים אחת לשנה בחיידקים חיים מוחלשים, עד כעשר שנים לאחר התפרצות המחלה בפעם האחרונה. גידול החיידקים
במחזורים אחדים, בטמפרטורה של 40-42°C, גורם ליצירת החיידקים המוחלשים, המשמשים לחיסון. חיסון בני-אדם ברעלן של החיידק יעיל
נגד כמות קטנה בלבד של נבגים, ולשנה אחת בערך. גחלת בארץ
לפי הדיווח של משרד הבריאות, ב-25 השנים האחרונות היו 36 מקרים של התפרצות המחלה ביישובים חקלאיים. המחלה פגעה בעיקר בעדרי בקר, אך גם
בעדרי צאן אחדים. באותן התפרצויות לא נודע על הידבקות בני-אדם במחלה. מדיניות השירות הווטרינרי היא לחסן במשך עשר שנים את כל עדרי
הצאן והבקר ביישובים שבהם פרצה המחלה.
עם סגירת הגיליון: בניו-יורק טיימס מיום 2.6.99
- (תורגמה ב"הארץ" - מאתר "הידען") התפרסמה ידיעה על כמות גדולה של חיידקי גחלת שנקברה על-ידי הרוסים ב-1988, לאחר טיהור בכלור,
באי הנמצא בימת ארל (בין אוזבקיסטן לקזחסטן). התברר שהאדמה עדיין מלאה בנבגים חיים של גחלת גם היום, כעשר שנים אחרי שנקברו וטוהרו.
האם אלה זנים מיוחדים שהונדסו כדי שיהיו עמידים בפני חיטוי ויוכלו לשמש למלחמה ביולוגית? החוקרים האמריקאים מחפשים תשובה.
מאמר מפורט יותר עם הפניות לאתרים באינטרנט העוסקים בנושא נמצא כאן.
נגע אופייני של גחלת עורית (ביום השמיני של המחלה) |  |
