מוצרי דבורים להזנה ובריאות

כתב וצילם: פרופ' יעקב לנסקי

פורסם ב"כמעט 2000" 17, עמ' 37-33, חורף 1998.

עמלות כוורת מנפנפות בכנפיים בפתח הכוורת ויוצרות זרמי אוויר החודרים פנימה, שם הם גורמים לנידוף טיפות מים ולהורדת הטמפרטורה בימי הקיץ הלוהטים.

בשנים האחרונות גברה ההתעניינות במוצרי הדבורים, בעקבות הנטייה הכללית במערב לשינוי הרגלי אכילה, לשימוש במזון טבעי בעקבות התגברות השפעתה של הרפואה האלטרנטיבית. בסקירה זו ננסה לסכם את הידע המצוי בידינו על ההרכב הכימי של מוצרי הדבורים והשפעתם הפרמקולוגית על בני-אדם, ונדון בפער הקיים בין האמונה בסגולות המוצרים הללו לבין ממצאים אמינים, המבוססים על מחקרים מדעיים.

תמונה 1: ציור קיר מלפני כ-8000 שנה ממערת העכביש (Cava de la Aranal) שבמזרח ספרד, המתאר איסוף של דבש מתוך קן דבורים הממוקם בצוק.

מתקופת האבן התיכונה (Mesolithic) נתגלו באירופה ובאסיה ציורי קיר המתארים ציידי דבש המוציאים חלות מתוך קנים. למשל, הציור המפורסם מלפני כשמונת אלפים שנה ממערכת העכביש (Cava de la Arana) בדרום ספרד (תמונה 1). תבליטים וציורי קיר ממצרים העתיקה (כ-2000-1000 שנה לפני הספירה) מתארים הפקת דבש מכוורות בכדי חומר (תמונה 2). זהו מעבר משלב ציד הדבש מתוך קנים לגידול דבורים לשם ייצור הדבש. ואכן, בתקופה העתיקה השתמש האדם בדבש כמזון בעל ערך אנרגטי וכממתק, וכן כתרופה, כמנחה לאלים בשומר ובמצרים, ובישראל - גם כמרכיב בהבאת הביכורים. הדונג והפרופוליס שימשו את האדם במלאכות שונות. דבש, גרגרי אבקת פרחים (גא"פ), זחלים וגלמים שנשלו מתוך הקנים היו מקור חשוב בתזונתו של האדם במשך אלפי שנים בכל היבשות. גם כיום קיים עדיין ציד של מוצרי הדבורים באפריקה ובמזרח הרחוק.

תמונה 2: ציור קיר המתאר רדיית דבש מתוך כוורות כד בלוקסור, מצרים, מלפני כ-3450 שנה. התמונה מתארת גידול דבורים כענף חקלאי ולא כאיסוף דבש מתוך כוורות בר.

בעידן החדש, החלה ההתעניינות במוצרי הדבורה בסוף המאה הקודמת, אולם הידע על הרכבם הכימי וערכם התזונתי והרפואי לאדם החלו להיחשף רק בשנות הארבעים של המאה העשרים. עם זאת, רק בעשור האחרון התחילו להתברר חלקים מהמסתורין שאפפו אותם.

מוצרי הדבורים מתחלקים לשני סוגים:

1. מוצרים שמקורם בצמחים והמיובאים לקן: צוף, גא"פ, פרופוליס ושרפים שונים; ההרכב הכימי של מוצרים אלו משתנה בהתאם לסוג הצמח והאזור שבו צמח.
2. מוצרים המיוצרים בגוף העמלה ומופרשים החוצה מבלוטות שונות: מזון זחלי מלכות, ארס, דונג; הרכבם הכימי של המוצרים מקבוצה זו נשאר יציב.

א. דבש (Honey) שמקורו בצוף פרחים
רוב הפרחים המאובקים על-ידי חרקים מספקים להם "תמורה" עבור הביקור, בצורת גרגרי אבקת פרחים וצוף. הצוף מצטבר בצופן של הפרח ונפחו שונה במינים שונים. למשל, פרח של הרוזמרין הרפואי מפריש כ-0.1 מיקרוליטר, ואילו פרח של תפוח-זהב מהזן ולנסיה מפריש כ-60 מיקרוליטר. הצוף מכיל כ-30% עד 40% סוכרים וכ-60% עד 70% מים. כמו כן, מכיל הצוף חומרים בעלי נדיפות גבוהה, וביניהם טרפנים וטרפנואידים, התורמים גם את הניחוח האופייני לדבש שמאותו מקור.

עמלת שדה הנוחתת על פרח צופני שולפת את החדק ויונקת את הצוף לתוך "קיבת הדבש", שהיא שלפוחית בעלת דפנות גמישים, המסוגלת לקלוט נפח של כ-60 עד 70 מיקרוליטר נוזל. תוך כדי מעופה מוסיפה העמלה הפרשות מבלוטות הראש, המכילות את האנזים אינברטאז (Invertase), המפרק את הסוכרוז שבצוף לגלוקוז ופרוקטוז. זהו למעשה תחילתו של תהליך הפיכתו של הצוף לדבש. בהגיעה לכוורת, עמלת השדה מקיאה את טיפות הצוף לתוך תא משושה בחלה, או שהיא מוסרת את טיפת הצוף לעמלת כוורת. זו בולעת את הטיפה לקיבת הדבש ומקיאה אותה לחלל שבין שתי לסתותיה, שם נחשפת הטיפה לזרמי אוויר חם, הנוצרים על-ידי נפנוף הכנפיים של העמלות בכניסה לכוורת. כאשר מגיע ריכוז הסוכרים בטיפות הדבש לכ-80%, העמלות חותמות את תאי הדבש בשכבה דקה של דונג שקוף.


השימוש בדבש ברפואה העממית ידוע מאז התקופה העתיקה. מקובל בעיקר בטיפול בפצעים ובכוויות. דיווחים שונים מצביעים על יעילותו של הדבש בטיפול בכיבי קיבה שנגרמים על-ידי חיידק (Helicobacter pylori), דלקת הקרום הרירי של הקיבה והמעיים (Gastroenteritis) ומחלות עור הנגרמות על-ידי פטריות (Tineas).

בפצעים זיהומיים, הדבש מונע את התפתחותם של חיידקים בתנאי חבישה לחה; הוא איננו פוגע ברקמה היוצרת צלקות, ומעודד את תהליך ההגלדה. הוא מחיש את יצירת הצלקות תוך כדי הפחתת גודלן וחוסך את הצורך להשתיל רקמות. פעילותו האנטיבקטריאלית של הדבש נמשכת גם לאחר מיהולו פי עשרה, הודות ליצירת מי חמצן.

התכונות האנטיבקטריאליות של הדבש נובעות מכמה גורמים:

1. הלחץ האוסמוטי של הדבש הוא גבוה: המים מהווים כ-15% עד 20% (לפי משקל) מהרכב הדבש, מתוך כ-84% של תערובת הסוכרים. האינטראקציה בין מולקולות הסוכר והמים בדבש איננה מותירה די מולקולות מים זמינות עבור המיקרואורגניזמים כדי שיוכלו להתרבות.
2. ה-pH של הדבש הוא חומצי, והוא נע בין הערכים 3.2 ל-4.5. בתחום זה מעוכבת התפתחותם של רוב המיקרואורגניזמים, שבדרך כלל זקוקים ל-pH של 7.4-7.2 לשם התפתחות נורמלית. ואכן, החומציות הקיימת בדבש בלתי מהול גורמת לעיכוב התפתחות רוב מיני החיידקים. אולם תנאי זה איננו מתקיים בדבש מהול.
3. פעילות אנזימטית: האנזים גלוקוז אוקסידאז מופרש מבלוטות שבראש העמלות לתוך הצוף וגורם להיווצרות מי חמצן (H₂O₂): שיחרור מי חמצן והחומציות הגבוהה של הדבש תורמים גם הם לשימור הדבש.

לאחר הפיכת הצוף לדבש נעשה האנזים בלתי פעיל; אולם אם מוסיפים לדבש מים ניתן להגביר את פעילותו של אנזים זה פי 50,000-2,500 פעם, ולתרום לפעילות האנטיבקטריאלית של הדבש, שאיננה גורמת נזק לרקמות של יונקים כאשר משתמשים בדבש מהול לריפוי פצעים.
ב. גרגרי אבקת פרחים - פולן (Pollen grains)
תאי הזרע הזכריים של פרחים נוצרים על פני מאבקים כגרגרי אבקת פרחים. גרגרים אלה מופצים על-ידי הרוח, בעלי-חיים שונים, ובעיקר חרקים. כאשר דבורת הדבש נכנסת לפרח כדי לאסוף צוף, היא בדרך כלל נוגעת במאבקים בשלים וגופה מתכסה בעשרות גרגרים דבוקים, שנצמדים לשערות ולזיפי גופה. בעוברה לפרחים אחרים, חלק מהם נופלים על פני הצלקות של עמודי העלי, ועקב זאת נחשונים נובטים, ובכך תורמים להפריה ולהבשלת הזרעים. כאשר גוף העמלה מתכסה בשפע של גרגרים, היא מנקה את עצמה בעזרת שלושת זוגות רגליה ודוחסת אותם ל"צמידות", הנישאות על הרגליים האחוריות. בהגיעה לכוורת היא מנתקת את הצמידות והן נופלות לתוך התאים בחלה.

לשם איסוף הגרגרים משתמשים מגדלי הדבורים ב"מלכודות" המוצבות בפתח הכוורת. כל דבורת שדה החוזרת לכוורת שלה חייבת לעבור דרך חור במעבר לפתח הכניסה, ותוך כדי כך מתנתקות הצמידות מרגליה ונופלות על קרקעית המלכודת. ההרכב הכימי של הגרגרים משתנה, כיוון שהוא אופייני לכל מין בוטני ועשוי להשתנות בהתאם לאזור הגיאוגרפי שבו נאסף.

הרשימה הבאה מתארת באופן כללי את ההרכב הכימי של גרגרי האבקה: חלבונים 24%; פחמימנים 27%; ליפידים 5%; זרחן 0.5%; אשלגן 0.6%; סידן 0.22%; מגנזיום 0.15%; נתרן 0.04%; ברזל 140 חלקי מיליון (ח"מ = ppm); מנגן 100 ח"מ; אבץ 80 ח"מ; נחושת 14 ח"מ; גא"פ מכילים את כל הוויטמינים הדרושים להזנה נכונה של בני-אדם, אם כי חסרים בהם לחלוטין ויטמין B12, A, D ו-K.

ערכו התזונתי של גא"פ לאדם הוא מן הגבוהים, אם נשווה אותו למרכיבים השונים שנבדקו במזונות אחרים - עגבניה, כרוב, תפוח, לחם, בשר עוף ובשר בקר. רק ערכו התזונתי של בשר בקר היה גבוה יותר מזה של גא"פ.

הוא מהווה מקור תזונתי מצוין לאדם, אולם מחירו הגבוה איננו מצדיק את השימוש בו למטרה זו. יתר על כן, צריכה מוגברת של גא"פ עלולה לגרום לבעיות בתיפקוד מערכת העיכול (כאבים, דימום), וקיים חשש סביר לכך שהוא יגרום אלרגיה.

השימוש בגא"פ כתרופה היה מקובל ברפואה היהודית והערבית של ימי הביניים, ואף הרמב"ם, ששימשו רופאו האישי של סולטן מצרים, המליץ על אכילתו, כתרופה בעלת תכונות מכווצות (astringent) ומרגיעות. גם כיום הוא מהווה מרכיב ברפואה העממית. כך למשל גא"פ של תמרים משמשים תרופה נגד עקרות אצל נשים בדואיות. ואכן, בדיקות כימיות הראו שגא"פ מתמרים מכילים כ-3.3 מג"ר לק"ג של Oestrone. לפי דיווחים רפואיים מסוימים, הגרגרים מביאים להקלה במצב דלקתי וחוסר נוחות בחולים הסובלים מדלקת בלוטת הערמונית. ייתכן שהקלה זו נובעת מרמה גבוהה של אבץ, שהוא חיוני לתיפקוד נורמלי של בלוטה זו, אולם חסרים עדיין מחקרים לאישוש טענה זו.

גורמים שונים מנסים לייחס לגא"פ תכונות של תרופה יעילה בטיפול בעיכוב גדילה של רקמה סרטנית, שיפור הכושר הגופני של ספורטאים, ריפוי כיבים פנימיים וזיהומים, הגברת תשוקה מינית בנשים ובגברים, ועוד. על אף האמונה בסגולותיהם הרפואיות, הרי ההוכחות הרפואיות מועטות ביותר; מחקר רפואי-פרמקולוגי יוכל אפוא לתרום להבנת הנושא.

לסיכום, גא"פ הינו מזון עשיר מאוד, המספק - יחד עם הדבש - את כל הצרכים של הדבורים. גא"פ הם המרכיב הבסיסי להזנת דבורים בוגרות ומתפתחות, והם חיוניים לייצור מזון לזחלים ומזון למלכה הבוגרת וכן לייצור דונג. הם משמשים להזנת דבורים בעונות שאין בהן פריחה בטבע (בעיקר עקב הרכב החלבונים הגבוה, שאינו מצוי בדבש).


ג. פרופוליס (Propolis)
כפרופוליס מוגדרים חומרים ממקור צמחי, ובעיקר שרף עצים והפרשות דביקות. הפרופוליס נאסף על-ידי עמלות שדה מהצמחים אל המשטחים החיצוניים של הרגליים האחוריות, והוא מובא לכוורת, שם הוא משמש בעיקר לאיטום סדקים וחורים בקן הטבעי או בכוורת בנויה.

בטמפרטורה נמוכה הפרופוליס שביר, וב-40-30 מעלות צלסיוס הוא נעשה צמיג. הפרופוליס הגולמי, המופק מדבורית, מכיל כ-55% תרכובות צמחיות, כ-30% דונג דבורים וכ-5% גא"פ. המרכיבים בעלי פעילות פרמקולוגית מסיסים בכוהל אתילי, וכך מפרידים מיקטע זה מדונג וממרכיבים אחרים. הפרופוליס משמש תרופה לריפוי פצעים, כוויות, זיהומים בדרכי הנשימה, הצטננות, דלקות עור, אקזמות, דלקת שקדים, הרפס, דלקת חניכיים, ועוד. בעת העתיקה ברומא וביוון השתמשו בו לריפוי פצעים מוגלתיים, ואילו במצרים הוא שימש לחניטת המומיות.

ההרכב הכימי של הפרופוליס תלוי במקורו הצמחי, והוא מאופיין בתרכובות פנוליות ופלבונואידיות בעלות השפעה פרמקולוגית על יונקים והמסיסות בכוהל אתילי, כמפורט להלן:

שם המרכיב	הפעילות הפרמקולוגית
Quercetin	אנטיוויראלית, אנטיהיסטמינית, ריפוי כיבים, חיזוק כלי דם נימיים
Pinocembrin	נגד חיידקים, נגד פטריות ועובש, הרדמה מקומית של רקמה מטופלת
Caffeic acid	נגד חיידקים, נגד פטריות, נגד וירוסים, נגד דלקות
Caffeic acid phenylester	ציטוטוקסיות או עיכוב של גידולים סרטניים
Acacetin	נגד דלקות
Pinostrobin	הרדמה מקומית

באירופה ובארצות-הברית הפרופוליס מוכר כתוסף מזון או כתרופה עממית מצמחים - Herbal medicine (בארצות-הברית הפרופוליס איננו מוכר כתרופה לבני-אדם, בהתאם להנחיות של FDA).




א. מזון זחלי מלכות (Royal Jelly)


מזון זחלים מיוצר ממרכיבים שונים של גא"פ בבלוטות שבראש העמלות הצעירות. העמלות מאכילות במזון זה את הזחלים של מלכות, עמלות וזכרים, וכן את המלכות הבוגרות. ההרכב הכימי וכמות המזון הניתנת לזחלים של מלכות, עמלות וזכרים אופייניים לכל כת, מין וגיל הזחל. מזון זחלי מלכות עשיר יותר בפרוקטוז וגלוקוז ממזון זחלי עמלות. ואכן, שני סוכרים אלה מגבירים את התיאבון של הזחלים, וכתוצאה מכך הם צורכים כמויות גדולות יותר של מזון. כפי הנראה לוחץ המזון במעי התיכון על קולטי לחץ, וגורם להפרשה שופעת יותר של הורמון הנעורים (Juvenile hormone). עקב כך מתמיין הזחל הנקבי למלכה ולא לעמלה. מזון זחלי מלכות מכיל את המרכיבים הבאים: מים 67%; חלבונים 12%; סוכרים 11%; פרוקטוז 6%; גלוקוז 4.2%; שומנים 5%; מינרלים 21.0%; ויטמינים 0.1%; סטרולים 0.1%. מאז תחילת שנות השישים הופיעו פרסומים רבים שתיארו את ההשפעה המבורכת של מזון מלכות על יונקים ובני-אדם: הגברת התיאבון, שיפור בביצוע פעילות גופנית של ספורטאים, הגברת הערנות והפעילות האינטלקטואלית, הרגשת אופוריה (אושר, שמחת חיים), הגברת התשוקה המינית אצל גברים ונשים; ומלבד השפעה כללית על הגוף, ייחסו למזון מלכות כושר ריפוי למחלות רבות, כולל סרטן. למרות הפרסום הרב והשימוש הנרחב במוצר זה בעולם, חסרים עד כה מחקרים רפואיים-פרמקולוגיים היכולים לאשש טענות אלו.

מזון מלכות הינו בעל תכונות בקטריוסטטיות (עיכוב גידול חיידקים), והוא מהווה מרכיב חשוב במוצרי קוסמטיקה. ייצור מזון מלכות נעשה בדבוריות המיותמות ממלכות. מכניסים לתוכן גביעי דונג או פלסטיק המכילים זחלים נקביים בגיל 0.5-1.5 יום למשך שלושה ימים. לאחר הוצאת הזחלים מתוך הגביעים אוספים את המזון, כ-300 מג"ר מכל גביע. בעולם קיים ביקוש רב למוצר זה, ובמיוחד במזרח הרחוק, שם הוא נצרך ברובו מתוך אמונה בתכונותיו הנפלאות. בשנת 1987, למשל, ייצרה סין כ-800 טון מזון מלכות.

ב. ולדות דבורים (Bee brood)
האדם הקדמון ניזון מחרקים שונים, כולל ולדות דבורים (זחלים וגלמים), אשר סיפקו לו מזון עשיר בחלבונים. חלות הדבש שציידי הדבורים הוציאו מתוך הקנים הכילו, נוסף על הדבש, גם ולדות וגרגרי אבקת פרחים. ואכן, ציידי הדבש באפריקה, במזרח הרחוק ובאמריקה הלטינית נוהגים גם כיום להיזון מוולדות דבורים.

החל משנות השישים החלה התעניינות בוולדות דבורים כמזון לבני-אדם. בדיקות כימיות הראו כי זהו מזון המצטיין ברמה גבוהה של חלבונים, דל בשומנים ובוויטמינים A ו-D. נוסו מתכונים שונים להכנת זחלים וגלמים של דבורת הדבש כמאכל לבני-אדם, כפיצוחים לאחר טיגונם או כמשרה (Marinade), אולם המוצר נותר ללא ביקוש. מאידך, זחלי דבורים משמשים קרקע מזון מצוין לגידול מעבדתי של חיפושיות מושית השבע (פרות-משה-רבנו) וחרקים מועילים אחרים, כמזון לציפורי-שיר וכפתיון לדגים. ניתן להפיק את הוולדות על-ידי התזת סילון מים לתוך התאים.

בסקירה זו תיארנו תכונות מסוימות של מוצרי דבורת הדבש והשימוש שהאדם עשה בהם החל מהתקופה הקדומה ועד ימינו. מבין מוצרי הדבורים, הדבש הינו החשוב ביותר כמזונו של האדם. שאר המוצרים יכולים לשמש לתוספת מזון כללית, אך ההשפעות הפרמקולוגיות על האדם של מוצרים כמו מזון מלכות או גרגרי אבקת פרחים עדיין לא נחקרו מחקר מקיף. המוצרים היחידים אשר השפעתם הפרמקולוגית ידועה, ולו גם באופן חלקי, הם הדבש, הפרופוליס וארס הדבורים.