לוחמה ביולוגית במפגע ריח

 מאת: ד"ר אילה תמרי

המקור: "ירוק כחול לבן" 34, אוקטובר-נובמבר 2000, עמודים 47-46.

הטיפול בשפכים מהווה אתגר במרבית המפעלים התעשייתיים, והרשויות המקומיות בהן הם פועלים. הבעיה חמורה שבעתיים במועצה מקומית שכל-כולה אזור תעשיה, המאכלס מפעלים בעלי פוטנציאל זיהום גבוה.

דוגמה מובהקת לכך היא המועצה המקומית תעשייתית רמת חובב (ראה מאמר בנושא בגיליון זה). אצל מרבית המפעלים (כ-20 במספר) הממוקמים בתחום שיפוטה, נוצרים שפכים עמוסים בחומרים אורגניים ואנאורגניים.

כידוע, מי שפכים מהתעשייה הינם אחד ממקורות הזיהום הסביבתיים הראשיים, באם לא מטפלים בהם כראוי. זה מה שהתרחש ברמת חובב בתקופה הראשונה לקיום המפעלים. השפכים הורחקו מהמפעלים ללא טיפול והוזרמו בצינורות לשטחי אידוי. כעבור זמן לא רב החלו דליפות מהצינורות ומבריכות האידוי. לאלה התווספו מפעם לפעם הזרמה ישירה של השפכים אל הנחלים, כולל באישור הרשויות.

שורשיו של מצב זה היו בהנחה שסלע הקירטון במקום אטום, ולכן אין סכנה שמי התהום יזדהמו. ומעבר לכך, מי התהום במקום אינם פוטנציאל לשאיבה.

בפועל, חדרו המים עד למי התהום דרך מערכות סדקים בסלע, בעיקר אנכיות, וזיהמו אותם בשורה ארוכה של חומרים שמקורם במפעלים של רמת חובב. עקבותיהם של השפכים השחורים והשמנוניים, הוטבעו בערוצי הנחלים ובקירותיהם הלבנים.

בשנת 1989, עם הקמת המועצה המקומית התעשייתית, 14 שנה לאחר הקמת התעשיות הראשונות באתר, עמדה בפניה משימה ענקית של שיקום ומציאת דרך לטיפול במי השפכים. התרחבות פארק התעשייה במקום, הביאה לגידול בצריכת המים והיא עומדת היום על למעלה מ-2.5 מיליון ממ"ק לשנה. מכמות זו, כ-2 מיליון ממ"ק הופכים לשפכים. כיום, מובלים כל השפכים בצינורות פוליאתילן עבה אל בריכות האידוי בתוך תעלות, כאשר בתחתיתן מונחת יריעת פוליאתילן עבה ואמצעי בקרה למקרה של דליפה. בריכות האידוי החדשות אטומות בשיכבה כפולה של פוליאתילן עבה וביניהן שיכבת ניקוז, אף היא עם אמצעי בקרה לדליפה, למקרה תקלה.

בריכות אידוי ישנות יוצאות משימוש לפי תוכנית קבועה מראש. סך כל שטח בריכות האידוי כיום הוא 1100 דונם, כאשר כלל שטח המפעלים הקיימים ובהקמה הוא 2550 דונם. כלומר, כדונם שטח לייבוש מי שפכים על כל 2 דונם מפעל. כיום, קיימות עשר בריכות אידוי. מתוכן, תוצאנה בשלוש השנים הקרובות שלוש בריכות מהמחזור ובמקומן תוקמנה בריכות חדשות, בעלות של מעל 40,000 ש"ח. עם השלמתן ישתרע השטח הכולל של הבריכות על 1200 דונם.

היקף זה של שטח אידוי יקנה איזון בין כמות השפכים הנכנסת לכמות המתאיידת, ולפי התחזית לא יהיה צורך בבריכות חדשות.

בריכות האידוי של מי השפכים מהוות מקור למפגעי ריחות קשים, שהשפעתם הרחיקה עד ליישובי הסביבה ועד לבאר שבע. לזה גם הצטרפו עלויות ההקמה והתחזוקה של בריכות אידוי חדשות באמצעי המיגוןהחדשים. לפיכך, החלו לחפש במקום פיתרון אחר לבעיית השפכים התעשייתיים והוא נמצא בהקמת מערכת טיפול ביולוגי, המתבססת על פעילות בקטריות ועל קרני השמש.

הבקטריות יובאו עם בוצה מאגני החימצון בראשון לציון (לשם מופנים השפכים של מרבית מתושבי גוש דן). עברו חודשיים שבהם עברו הבקטריות דורות רבים, ותוך כדי תהליך אבולוציוני נשארו הבקטריות שהתאימו לחיות ולפעול בבוצת השפכים התעשייתיים של רמת חובב.

הקמת מכון הטיפול הביולוגי והצלחתו, תלויות במספר צעדים מקדימים. צעדים אלה נעשו בשיתוף עם התעשייה, שנציגיה חברים במועצה המקומית. קודם כל נקבעו לגבי כל מפעל, רמות סף של המזהמים העשויים להופיע בשפכים שלו. כמו כן, נגבית מכל מפעל אגרת שפכים בהתאם לתרומה היחסית שלו מבחינת נפח השפכים ותכולת החומר הביולוגי הפריק והבלתי-פריק שבהם.

בכל נקודה בה מתחבר צינור השפכים של המפעל עם צינור השפכים של המועצה, מותקן מכשיר המודד את כמות השפכים ואת טיבם. כל מפעל מקבל אחת לחודש דו"ח על החריגות בשפכים שלו, אם יש כאלה. על בסיס מדידות אלה נגבית אגרה, המקבלת בימים אלה תוקף של חוק עזר.

הסכום הנגבה ייעודי והוא מושקע חזרה בטיפול בשפכים.

אגרת השפכים יצרה מיד תמריץ אצל המפעלים להתקין בחצרותיהם מתקני קדם טיפול כימו-פיזיקלי ו/או ביולוגי, על מנת להפחית את העומס בשפכים שלהם. בדרך זו חוסכים המפעלים בתשלום אגרת השפכים לטווח הארוך מחד, ומופחתים הנפחים והעומסים של זרם השפכים, מאידך. בצורה כזו, מתאפשר למועצה ולמפעלים לשמור על תקינות פעולתו של המכון לטיהור ביולוגי.

גם לאחר הטיפול המקדמי בחצרות המפעלים, ניצב הטיפול הביולוגי בפני שתי בעיות עיקריות: הפחתת כמות החומרים האורגניים הנדיפים (VOC), שהם מקור הריחות, ואיזון השפכים המוזרמים מהמפעלים השונים, כך שהטיפול הביולוגי לא ייפגע. מסלול הטיפול מתקיים בצורה הבאה:

המיתקן הראשון דרכו עוברים השפכים הוא מיתקן הכיחוש (STRIPPER), המורכב משני מכלי בטון בנפח 188 ממ"ק כל אחד.

במיתקן נעשה הטיפול בחומרים האורגניים הנדיפים בעזרת החדרת אוויר. ממיתקן הכיחוש יוצאים שני זרמים: זרם השפכים המכוחשים מועבר אל בריכת האיזון. הזרם הגזי עובר לריאקטור מספר 2 להמשך הטיפול.

בריכת האיזון, בנפח של כ635- אלף ממ"ק, משמשת לתהליך מיצוע של השפכים הבאים מהמקורות השונים. כמו כן, שוקע שם עודף המוצקים המרחף בנוזל. לאחר כ-100 ימים מועברים השופכים אל הריאקטור הראשון מבין שניים.

מכלי הריאקטורים בנויים בצורת חרוט, שגובהו כעשרה מטרים ונפחו 6800 מ"ק. כל מכל בנוי מחלק מרכזי ומטבעת היקפית וביניהם מפרידה דופן. בחלק המרכזי קיימת מערכת איוורור יעילה המספקת חמצן לבקטריות ושומרת על תנאי מחיה אירוביים וכן צנרת לעירבול השפכים. מהריאקטור עוברים השפכים אל הטבעת ההיקפית, ששטחה 1000 מ"ר והיא משמשת כמצליל אינטגרלי (INTEGRAL CLARIFIER). במצליל נעשית פעולת הפרדה בין הביומסה לנוזלים בעזרת כוח הכבידה ובסיוע פלוקולנט, המסייע בליכוד החלקיקים הקטנים לחלקים יותר גדולים המסוגלים לשקוע.

הביומסה, שהיא החומר האורגני מעורבב עם הבקטריות, שוקעת לתחתית המצליל ובהגיעה לריכוז של 2% היא מנוקזת למכל עיכול וייצוב (DIGESTER). השפכים המטוהרים חלקית נשארים למעלה ועוברים למכל מספר 2, הזהה למכל הראשון. כזכור, מכל זה קולט גם את הזרם הגזי המופרד בתחילת התהליך במיתקן הכיחוש.

במכל מספר 2 מתקיים אותו תהליך, אלא שהוא מתחיל עם שפכים מטוהרים למחצה הבאים ממכל מספר 1. הנוזלים המתקבלים בסוף התהליך בריאקטור והתצליל מספר 2 הם המוצר הסופי, כלומר הקולחים. אלא שזו אינה סוף הדרך ויש צורך לטפל בביומסה מחד ובקולחים מאידך.

הקולחים עוברים מהתצליל מספר 2 אל מכל איסוף בנפח 80 ממ"ק, ומשם הם מוזרמים אל בריכות האידוי. בשלב זה נגמר הטיפול בהם והם מושארים שם להתאייד. יתרת הביומסה נאספת מתחתית המצליל ומועברת למכל העיכול וייצוב, כמו ממצליל מספר 1.

מכל העיכול והייצוב (SLUDGE THICKENER) של יתרת הביומסה הינו מכל מאוורר בנפח 800 ממ"ק ובו עוברת הביומסה הסמכה נוספת עד לריכוז של 5%. משם, מועברת הביומסה לאחד משבעת תאי הייבוש הקיימים בשטח. משך זמן הייבוש הוא כ-100 יום, והבוצה המרוכזת הנוצרת בסיום התהליך, מסולקת לאתר הפסולת הרעילה. מי התצליל שנוצרים במכל העיכול לאחר שקיעת הביומסה, מועברים אל מכל איסוף ומשם הם מוחזרים אל מכל מספר 1 ועוברים את כל התהליך מתחילתו.

כל התהליך מפוקח מחדר בקרה ממוחשב, הנמצא בבניין ליד הריאקטורים. כמו כן קיימת במקום אחת מתחנות ניטור האוויר של המועצה, על-מנת לפקח על התהליך מנקודת בקרה זו.

הפרויקט תוכנן על-פי ידע של חברת ADVENT האמריקאית, בפיקוח חברת NEPRO הישראלית. עלותו כ-42 מיליון ₪ ומקורות המימון הם המפעלים ברמת חובב והמועצה המקומית תעשייתית רמת חובב, שכל תקציבה בא מהמפעלים, ללא הקצאה מהממשלה. המכון נמצא בשלבי הרצה מתקדמים. כיום, פועל בו ריאקטור אחד והריאקטור השני ייכנס להרצה בימים הקרובים. בסוף שנת 2000 צפויה ההפעלה המלאה של המכון.

כפי שתואר לעיל, לאחר הטיפול מועברים הקולחים אל בריכות הייבוש, שם הם יתאיידו. כלומר, כל התהליך היקר יהיה אך ורק על מנת לטפל במפגעי הריח. לפיכך, בוחנת המועצה את ההיתכנות להרחבת המפעל והוספת מיתקן לזיקוק הקולחים, לשימוש חוזר במפעלים. בצורה כזו תיחסך כשליש מהצריכה של מים שפירים.

זהו אתגר גדול, מאחר והמפעל קונה מחברת מקורות מים במחיר של כ-40 סנט ל-1 ממ"ק, ואילו מחיר 1 ממ"ק מים מזוקקים ממפעל הטיהור הביולוגי יהיה כ-2.5 דולר. החיסכון הצפוי יהיה תוצאה מביטול הצורך בהרחבת שטחי בריכות הייבוש והצורך בתחזוקתן היקרה.

עם זאת, ברור שכניסתם של מפעלים נוספים ו/או עליית מחירי המים, תקרב את ההיתכנות של הקמת המפעל להשבת המים.

הנה כי כן, הקמת מכון הטיהור הביולוגי ברמת חובב לטיפול ב-2.5 מיליון ממ"ק לשנה של שפכים תעשייתיים ברמת חובב, גרמה להרחקת מפגע סביבתי חמור.