במשך עשרות שנים התמקדו החוקרים בלימוד פעולת צקרופין-A על דופן וקרום החיידקים, אולם לדברי פאול אקסלסן (Axelsen) מהמחלקה לפרמקולוגיה ומחלות זיהומיות, נכנס הצקרופין לחיידק ומשנה את דרך בקרת הגנים שבו, כמעין סוס טרויאני. במחקרו טיפל אקסלסן בחיידק המעיים E. coli במנה נמוכה של צקרופין-A ,שאינה מספיקה על מנת להרוג אך בעזרתה ניתן ללמוד על השפעת האנטיביוטיקה בתוך התא, ומצא שכ-26 גנים מושפעים מפעילות אנטיביוטיקה זו, מתוכם 11 שפעילות החלבונים שהם מקודדים להם אינה ידועה. עוד הסתבר כי אין אלה אותם גנים המושפעים מתנאי עקה כגון רעב, טמפרטורה גבוהה, חימצון או שינויים אוסמוטיים.
מנגנון האנטיביוטיקה מהווה עדיין תעלומה, הן מבחינת דרך כניסתו לחיידק והן בכל הנוגע לפעולתו על הגנים. לחרקים אין מערכת חיסונית כמו באדם ועליהם לסמוך על אנטיביוטיקות חלבוניות כמו צקרופין-A שיעשו בשבילם את העבודה. חלבונים אלה הורגים חיידקים במהירות אך אינם מזיקים לתאי אדם או לתאי בעלי-חיים אחרים. אולם המימצא החשוב הוא שהחיידקים אינם מפתחים עמידות כנגדם בניגוד לכל שאר האנטיביוטיקות, שכל שינוי קל באנזים שאותו הן תוקפות יהפוך את פעולתן לחסרת ערך. לפיכך, במרוץ האינסופי אחר אנטיביוטיקות חדשות הפועלות על חיידקים, אנטיביוטיקות אלה המיוצרות על-ידי חרקים יכולות להציע טיפול תרופתי בעל ערך עצום במלחמה בחיידקים. אמנם, מעט זהירות וצניעות מפני כוחם של החיידקים לא תזיק: הניסיון ההיסטורי מלמד, למרבה הצער, כי כבר היו תרופות שנחשבו כתרופות אולטימטיביות, ובכל זאת התברר בהמשך כי מופיעים זנים עמידים בפניהן.
