למרות שחלק מן המיקרואורגניזמים הושמדו עקב חום וקרינה, הרי שחלק ניכר מהם שרד – ואולי אפילו הגיעו למקומות רחוקים בגלקסיה
בתודעתם של בני האדם בעבר הרחוק התקשרו שביטים לאיום על החיים על פני האדמה; ואולם ייתכן ששביטים שפגעו בכדור הארץ היוו דווקא אמצעי
להפצת החיים מכדור הארץ אל רחבי היקום. מכל מקום, כך טוענים המדענים צ'נדרה וויקראמאסינג (Wickramasinghe) ומקס ווליס (Wallis) מן
המרכז האסטרוביולוגי של קרדיף יחד עם ביל נאפייר (Napier). על פי טענתם ייתכן ששביטים שפגעו בכדור הארץ במהלך שנות קיומו גרמו להתזת
פיסות קרקע שמצויים בהן מיקרואורגניזמים מכדור הארץ אל החלל, ותוך כך הפיצו בהדרגה חיים ברחבי הגלקסיה שלנו, אפילו לקצוות המרוחקים
ביותר שלה. לטענת המדענים, למרות שחלק מן המיקרואורגניזמים הושמדו עקב חום וקרינה הרי שחלק ניכר מהם שרד. מערכת השמש שלנו ועמה כדור
הארץ, מקיפים את מרכז הגלקסיה אחת למאתיים וארבעים מיליון שנה; במהלך הקפה זו עוברת מערכת השמש בקרבתן של מערכות פלנטריות אחרות ולכן
הפצת החיים לרחבי הגלקסיה אפשרית. טענה זו מחזקת את תיאוריית הפנספרמיה (panspermia) המציגה את הטענה שהחיים לא נוצרו בכדור הארץ
עצמו אלא הגיעו אליו מן החלל. תיאוריית הפנספרמיה פותחה על ידי האסטרונום פרד הוֹיל (Hoyle) וצ'נדרה וויקראמאסינג החל משנת 1974.
(
מאמרו של ד"ר נח ברוש מגליון זה מוקדש לפנספרמיה).
אחד התהליכים שאולי סייעו בהפצת החיים על ידי שביטים (אם אמנם התרחשה) הוא השתחקותם של גושי סלע ואדמה על ידי אבק בין פלנטרי, אבק המצוי
בין כוכבי הלכת. ההשתחקות סייעה להפצה בכך שפירקה את גושי הסלע והאדמה לחלקים זעירים ורוח השמש הדפה אותם אל מחוץ למערכת השמש, כאשר
הם נושאים בתוכם חיים. על פי ההערכה, עקב דחיפה זו, חלקים זעירים אלה יכלו ברבות השנים לצאת מתחומי מערכת השמש שלנו. סברה זו הובילה
את המדענים להשערה שמערכת השמש שלנו נמצאת כיום במרכזה של מעין "דיסקת חיים" שהולכת ומתרחבת, דיסקה שהיא מעין ענן של פיסות חומר
זעירות הנושאות עימן חיים בצורת מיקרואורגניזמים הנמצאים במצב של תרדמה. קוטרה של הדיסקה עשוי להגיע לשלושים שנות אור ואולי אף יותר.
במהלך קיומו של כדור הארץ חלו כבר עשרות התקרבויות גדולות של מערכת השמש שלנו אל ערפיליות יוצרות שמשות, שמהן נוצרו מאוחר יותר
מערכות פלנטריות. התקרבויות אלה אפשרו למיקרואורגניזמים לחדור אל מערכות שמש מתהוות שכאלו, ממש בתהליך היווצרותן.
עד סוף המאה הקודמת, שרר מצב של חוסר ודאות לגבי השאלה אם שמשות אחרות, מלבד שלנו, מוקפות גם הן במערכות פלנטריות משלהן ואם כן, עד כמה
מערכות פלנטריות הן תופעה נפוצה במרחבי החלל. בשנים האחרונות (מאז שנות התשעים של המאה העשרים), התשובה על שאלה זו הולכת ומתבהרת עם
גילויין של עוד ועוד מערכות פלנטריות. עד כה התגלו כבר עשרות כוכבי לכת. מערכות כוכבי לכת מתבררות כתופעה נפוצה ביקום. האם גם כוכבי
לכת המסוגלים לקיים חיים על פניהם הם תופעה נפוצה? אם אכן כן, טוענים המדענים, ייתכן שהתהליך של פיזור החיים באמצעות מנגנון זה
(דיסקת החיים הגורמת לפיזור המיקרואורגניזמים מכדור הארץ אל מערכות שמש בהתהוות), "הדביק" עד כה כבר למעלה מעשרה מיליארד מכוכבי
הגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב, במהלך קיומה.
