להיטיב עם הצמחים
כדי שיוכלו לבצע פוטוסינתזה ולייצר את מזונם, זקוקים צמחים לפחמן דו-חמצני (שהם מקבלים מן האוויר) לאור שמש, וכן למים. עם זאת, צמחים
מקבלים מקצת מחומרי הגלם (המינרלים) אשר ישמשו לצמיחתם - מהקרקע. מאין מגיעים המינרלים לקרקע בטבע? חומרים אורגניים, שמקורם בצמחים
ובעלי-חיים שמתו וכן בהפרשות, נרקבים, מתפרקים ועוברים שינוי, ובקרקע נותרים מינרלים שישמשו לצמיחתם של צמחים חדשים.במקרה כזה, מאגר היסודות המינרלים בקרקע נשאר כמעט קבוע ורמת הפוריות של הקרקע אינה נפגעת בשדה מעובד. לעומת זאת, היסודות המינרלים שקלטו הצמחים אינם מוחזרים לקרקע. איסוף היבול מונע את החזרת היסודות אל הקרקע, ועם הזמן נעשית הקרקע פחות פוריה. וכך גם בגינת הנוי, שם מסלקים את הגזם ואת הצמחים המתים. היסודות אינם מוחזרים לקרקע. לכן נהוג לדשן קרקע חקלאית וגינות נוי.
יש ביכולתנו לסייע לתהליך הטבעי של הפירוק והריקבון של צמחים, אם נחזיר לקרקע את כל אותן שאריות אורגניות מהמטבח או גזם מהגינה שלנו. כאשר חומרים אורגניים מגיעים למזבלה, כפי שנהוג ברוב המקומות בארץ, יש אפשרות שהם יתערבבו עם חומרים רעילים ולא יהיו זמינים כדשן. במקרים רבים הם גם לא נרקבים (אלא אחרי תקופה ארוכה מאוד). מאחר שבערמת הזבל חסר חמצן המסייע לתהליך הפירוק. אפשר לומר אם כך, שלתקופה ארוכה חומרים אורגניים אלו "יצאו מהמחזור", והם בבחינת משאב מבוזבז לחלוטין.
לא זו בלבד שמבחינה סביבתית חשוב מאוד להפריד את החומרים האורגניים ולייצר קומפוסט - גם פשוט מאוד לעשות זאת. הנחיות תמצאו במסגרת בעמוד הבא.
מי חי בערמת הקומפוסט?
תהליך הפירוק בערמת הקומפוסט מתרחש בעזרת בעלי-חיים רבים. ערמת הקומפוסט מהווה למעשה בית גידול שמצויים בו אוכלי כל, טורפים ומפרקים.
הפירוק של השאריות האורגניות נעשה ברובו בידי יצורונים מיקרוסקופיים: חיידקים, חד-תאיים ופטריות. חלק מהם מפרקים את השאריות לחלקים
קטנים יותר, ואחרים "ממונים" על הפירוק הסופי למרכיבים הכימיים - חנקן, פחמן, פוספטים ועוד.מכל המפרקים שבקרקע, החיידקים הם הרבים ביותר. בכל גרגר אדמה מצויים מיליארדי חיידקים, והעבודה שהם עושים אין ערוך לחשיבותה. לחיידקים "יצא שם רע" בגלל אותם מינים שגורמים לנו מחלות, אך אלמלא החיידקים המפרקים היינו "שוקעים עד צוואר" בערמות זבל שאיננו נרקב: לצמחים, הנמצאים בבסיס שרשרת המזון, לא היו די חומרי גלם לצמיחה, והחיים על פני כדור הארץ היו פשוט נפסקים.
במיוחד חשוב לצמחים לקבל חנקן. יש באוויר מולקולות חנקן, אבל הצמחים אינם יכולים לקלוט אותו במצב זה. חיידקים מסוימים בקרקע הם ה"סוכנים" אשר מקבעים את החנקן מן האוויר ובכך מאפשרים לצמחים לקלוט אותו דרך השורשים.
חלק מהחיידקים מקבעי החנקן חיים בסימביוזה (דו-קיום) עם צמחים ממשפחת הקטניות, המספקים להם אנרגיה. אם תתבוננו בשורשי קטניות תוכלו לראות נאדיות שבהן מתפתחים החיידקים מקבעי החנקן.
הפטריות (ביניהן פטריות העובש) הפעילות בערמת הקומפוסט מייצרות אנזימים מיוחדים וחומצות, ובעזרתן הן מפרקות חומר צמחי, ואפילו עץ קשה, ומתוצרי הפירוק הן ניזונות. אפשר למצוא שם טורפים כמו תולעים זעירות (נמטודות) וסרטנים ירודים כגון טחביות האוכלות את החומר האורגני המרקיב.
אולי המוכרים לכל מתוך דיירי ערמת הקומפוסט הם השלשולים. יותר מ-1800 מינים שונים של שלשולים קיימים על פני כדור הארץ, ביניהם מין אוסטרלי שאורכו שלושה מטרים ומסתו עולה על קילוגרם! אפילו צ'ארלס דארוין התלהב מהשלשולים וכתב ספר שלם על התועלת שהם מביאים לקרקע. השלשולים הם ממש "בית-חרושת לקומפוסט". הם בולעים את האדמה, המכילה חומר מרקיב, ומפרישים אותה מגופם כאשר היא עשירה במינרלים. אפשר גם לדמות את השלשולים למחרשות זעירות, המסייעות לתיחוח האדמה. כאשר השלשול חופר מנהרה בקרקע הוא מזיז רגבי אדמה, מאפשר לחמצן ולמים להגיע פנימה ופותח פתחים ששורשי הצמחים יכולים לחדור אליהם.
בחורף ובאביב, כאשר הקרקע רטובה וקרירה, יש "התפוצצות אוכלוסין" אצל השלשולים. מי שמגלה הרבה שלשולים בערמת הקומפוסט שלו יודע שהכל מתנהל שם כשורה.
להיטיב עם עצמנו ועם הסביבה
כאשר אנו מעבירים את השיירים ממטבחנו לערמת הקומפוסט, לא זו בלבד שאנו מקטינים את נפח האשפה וחוסכים נפח הובלה במכוניות האשפה, אלא גם
מעניקים מתנות לאדמה ולצמחים. מי שיעביר את הקומפוסט שהכין לעציצים או לגינת הירק - יגלה שהצמחים שלו "מתלהבים" ומתחילים להתפתח הרבה
יותר יפה. הקומפוסט שהוספנו לאדמה מעשיר אותה במינרלים, מאוורר את הקרקע, משפר את הניקוז ומונע סחף. ואם לא די בכל אלה, הוסיפו לכך
גם את הקצב שבו המינרלים מגיעים לשורשים על-ידי פעולת החיידקים: זהו תהליך "הזלפה" איטי וטבעי, שמתרחש לאורך כל עונת הצמיחה.מי שמתחיל לטפל בערמת קומפוסט ויתבונן בבעלי-החיים הדרים בה יגלה דברים מעניינים - אבל אפשר שיגלה גם דברים חדשים על עצמו. הוא יגלה שמה שנראה לו בעבר רק "סתם ערמת זבל" - הוא אקוסיסטימה מרהיבה, שמתרחשים בה חיים תוססים. מי שמייצר קומפוסט מתחיל להיות חלק מאותו מארג, ומשמש אם תרצו, כטבח ש"מאכיל" את אותם יצורונים שעוזרים לנו למחזר את האשפה ולטייב את האדמה.
ונחזור לאקטואליה. בימים אלה אנו שומעים שמזבלת חיריה עולה על גדותיה ואפילו מתמוטטת, ומי שמופקדים על האשפה עמלים למצוא פתרון, מאחר שאף אחד אינו רוצה למצוא בחצר האחורית שלו את המזבלה של המדינה.
לאור זאת יכול כל אחד מאיתנו להצטרף ל"אנשי הקומפוסט" ולתרום את תרומתו הצנועה בחצר ביתו או במרפסתו, בחצר בית-הספר או במרכז הקהילתי (יתר על כן, אילו היינו מפרידים את החומר האורגני ומעבירים אותו לנגב כדי לטייב שם את הקרקע - היינו נשכרים עשרת מונים: גם פתרון לאשפה של אזור המרכז וגם הפרחת הנגב!).
אם כולנו נפריד את החומרים האורגניים ונייצר קומפוסט, נקטין את נפח האשפה, נחסוך אנרגיה וכסף, נקבל צמחים בריאים יותר - וכך נהפוך את הזבל שלנו, בדרך פשוטה מאין כמוה, לזבל ש"שווה זהב".
הכנת ערמת קומפוסט - אין פשוט מזה
השיגו מכל חומר פלסטי ונקבו בו כמה חורים, בעיקר בחלקו התחתון, או גדרו אזור קטן בעזרת אבנים או מקלות
ורשת. החורים חשובים לשם אוורור, כדי שיחדור פנימה חמצן הדרוש לתהליך הריקבון.כדי להתחיל את התהליך הניחו בשכבה ראשונה עלים יבשים
(חומים), שימו עליה שכבת עלים ירוקים, ולבסוף שכבת אדמה. האדמה מספקת את היצורונים המתחילים בפעולת הפירוק (כדאי להוסיף גם שלשולים).
על שכבות אלה אפשר לשים מכל הבא ליד - שאריות אורגניות מהמטבח, גזם של דשא, נייר גזור לחתיכות קטנות או שיער שנשר מהכלב שלכם. אל
תשימו בערמה שאריות של בשר, שומן או עצמות. אלה ימשכו נברנים ועלולים לגרום לריח רע. כסו את הערמה במכסה שיש בו חורי אוורור. מים
ואוויר דרושים לתהלךי הריקבון. השקו מדי פעם במים את הערמה, ובעזרת מעדר או קלשון אווררו אותה. בתהליך הריקבון תעלה הטמפרטורה של
מרכז הערמה והמים יסייעו לקירור. אם מתחיל לעלות ריח רע, הניחו לקומפוסט להתייבש במשך כמה ימים.לאחר כמה חודשים תגלו שהשאריות ששמתם
הפכו ממש לאדמה חומה, עשירה. הפרידו ממנה את השלשולים והעבירו את האדמה החדשה לעציצים או לגינה.
בהצלחה!
