מי מפחד מצמחים מהונדסים?

הוויכוח על השימוש בצמחים שהושתלו בהם גנים זרים לא יורד מכותרות העיתונים. חדשות לבקרים מופיעים זנים חדשים של צמחים "'מהונדסים", ובמקביל נשמעים קולות התנגדות, שלעתים מלווים בפעולות מחאה נגד הטכנולוגיה החדשה.

בחודש פברואר האחרון התעורר בבריטניה ויכוח לוהט בנושא צמחי מזון שהוחדרו אליהם גנים זרים, בעקבות מקרה שאירע בקיץ. באוגוסט 98' הופיע חוקר בריטי בשם ארפאד פוסטאי ממכון המחקר רווט מסקוטלנד בתכנית טלוויזיה פופולרית וטען כי חולדות שאכלו תפוחי אדמה שהונדסו גנטית סבלו מהפרעות בגידול ובתפקוד מערכת החיסון. אל תפוחי האדמה הוחדר גן שהביא ליצירת לקטין - חלבון צמחי שגורם, בין השאר להדברת חרקים. לטענתו של פוסטאי טכנולוגיית ההנדסה הגנטית ולא הלקטין, היא שגרמה לתופעות אלה. התקשורת בבריטניה גילתה עניין רב בפרטי המחקר, אלא שאז התברר על-ידי צוות חוקרים בכירים שמונה לבדוק את הניסויים בקפדנות, ש"הנתונים עליהם התבסס פוסטאי היו לא נכונים". חיות הביקורת שבחר לאימות טיעוניו לא התאימו לצורכי הניסוי שביצע ולכן מסקנותיו היו בלתי מבוססות. מכון רווט התנצל בפני הציבור על הפצת "מידע מטעה" והשעה את פוסטאי. אולם, האחרון לא ויתר ושלח מכתבים לחוקרים ברחבי העולם ובהם הסביר את ניסוייו וניסה לשכנעם בצדקת טענותיו. בתחילת פברואר השנה התפרסם גילוי דעת של כעשרים מדענים, שתמך במסקנות מחקרו של פוסטאי. המדענים ממכון רווט שבדקו את הניסויים המשיכו, לעומת זאת, לטעון שהמחקר היה שגוי והביאו כראייה את העובדה שאף כתב-עת מדעי לא היה מוכן לפרסם אותו.

כל הפרשה יכולה הייתה להסתיים בכך, אלא שהנושא כולו טעון ונוצל מיד על-ידי פוליטיקאים כדי לנגח את הממשלה. חבר הפרלמנט הבריטי אלן סימפסון האשים את הממשלה ואת התעשייה הביוטכנולוגית בסילוף האמת וקרא לחרם על ההנדסה הגנטית של מוצרי מזון. גופים וארגונים שמתנגדים להנדסה גנטית בצמחים, הצטרפו גם הם לוויכוח הציבורי מנגד, הממשלה ואיתה כמעט כל המדענים ומוסדות המחקר בבריטניה, ממשיכים לטעון ולהוכיח שזוהי טכנולוגיה בטוחה הצופנת בחובה סיכויים גדולים וסיכונים מועטים ביותר.

בפברואר 97' פורסמה בעיתונות ידיעה לפיה מתנגדת ממשלת מצרים ליישום טכנולוגיית ההנדסה הגנטית בצמחים. משרד הבריאות המצרי דרש עבור כל מוצר יבוא שנועד לשימוש הציבור, אישור כי לא עבר שינויים גנטיים. להחלטה זו נודעת השפעה רבה על יצוא ארה"ב, מכיוון שמצרים היא קניינית גדולה של תוצרת אמריקנית. לאחר מו"מ בין נציגים מצריים ואמריקאים נמסר על "הקלה בחרם המצרי בכל הקשור ליבוא צמחים מהונדסים גנטית", ובדצמבר 97' הודיעו המצרים כי "המחלוקת בין ארה"ב ומצרים בנושא יושבה".


ובשוויץ, נאלצו באותה שנה יצרני שוקולד להחזיר ממדפי החנויות 500 טון שוקולד ולהשמידו. הסיבה לכך הייתה שהשוקולד הכיל לציטין שהופק מסויה שטופחה בשיטות של הנדסה גנטית. בעקבות זאת איימו יצרני השוקולד להעביר את התעשייה אל מחוץ לאירופה. בשוויץ, כמו במדינות אירופיות אחרות, פועלים ארגונים ותנועות המתנגדים לשימוש ביצורים מהונדסים. שנה מאוחר יותר, בקיץ 98', נערך בשוויץ משאל עם שבו התבקשו האזרחים להביע את דעתם בנושא ההנדסה הגנטית. לראשונה בעולם התבקשו אזרחי מדינה לאשר או לשלול את הטכנולוגיה החדשנית. על רקע השמרנות שמאפיינת את השוויצרים הייתה התוצאה מפתיעה מאוד: כשני שליש מתושבי שוויץ תמכו בהסרת החרם על המוצרים המהונדסים ואישרו את המשך המחקר והפיתוח בתחום.

על מה הרעש? למה כה חריפה ההתנגדות לשימוש בצמחי מזון מהונדסים? והאם אכן יש לכך סיבה ממשית ומוצדקת?

לפני 15 שנים הצליחו לראשונה מדענים להחדיר גנים לצמחים. תחילה יישמו את הטכנולוגיה באופן ניסויי בצמחים ששימשו כמודל - בטבק למשל, ובהמשך בצמחי גידולים חקלאיים חשובים, ביניהם תירס, אורז, סויה ועגבניות. עשר שנים מאוחר יותר יצא לשוק הצמח המהונדס הראשון. היה זה זן עגבנייה שנקרא Flavr Savr, שהניב עגבניות בעלות חיי מדף ארוכים. כיום, למעלה משליש הגידולים החקלאיים החשובים בארצות הברית ובקנדה הם זנים מהונדסים, בתוכם תירס, סויה וכותנה; וברחבי העולם היקף השימוש בצמחי מזון מהונדסים גנטית הולך וגדל. אולם, כאמור, לא בכל המדינות התקבלה ההנדסה הגנטית בצמחים בזרועות פתוחות. באירופה, לדוגמה, התייחסו אליה בחשדנות רבה, ולאחרונה גברה ההתנגדות, בעיקר בקרב ארגונים לשימור הסביבה ולמען חקלאות אורגנית, ואפילו בחוגים דתיים. הגדיל לעשות הנסיך צ'ארלס מבריטניה שפרסם מאמר בעיתון דיילי טלגרף ביוני 98', ובו כינה את ההנדסה הגנטית בצמחים "מתקפה כנגד הטבע וכנגד אלוהים". המדענים, הניצבים מעבר למתרס, בטוחים באמינותם ובבטיחותם של הצמחים המהונדסים.

מבצע חיסון המוני כנגד שלשולים - אחת מסיבות המוות העיקריות בילדי המדינות המתפתחות - נערך לילדים מכמה מדינות אלה. תרכיב החיסון היה מרוכז בתוך תפוח אדמה, אותו התבקשו הילדים לאכול. בצמחי תפוח האדמה הושתל גן המקודד את אחד מחלבוני המעטפת של החיידק קולי, האחראי על רוב מגיפות השלשול בעולם השלישי. אכילת תפוח האדמה המהונדס מביאה ליצירת נוגדנים כנגד מעטפת החיידק, שמחסלים חיידקי קולי שפולשים לגוף.

תרחיש זה נשמע כלקוח מספרי המדע הבדיוני, אולם, לאמיתו של דבר, הוא קרוב מאוד למציאות. במכוני המחקר של החברות הביוטכנולוגיות מייצרים היום תרופות ומוצרים שונים בכמויות גדולות ובמחיר זול באמצעות צמחים ובעלי חיים המשמשים בתי חרושת טבעיים. חברות טיפוח זרעים הצליחו לפתח זנים משופרים של תירס, לפתית, תפוחי-אדמה, עגבניות, סויה, כותנה, טבק, קישוא, פפאיה ובננה, עם תנובת חלבונים גבוהה יותר, שומנים בריאים יותר, צמחים בעלי עמידות לתנאי יובש, לקוטלי עשבים וחרקים, וזו רק תחילת הדרך.

הנה לפניכם פיתוחים שהגיעו לשלב מסחרי:

• תכונות עמידות: עמידות כנגד מזיקים (חרקים ותולעים), עמידות למחלות (פטריות, חיידקים ונגיפים), עמידות לקוטלי עשבים, ועמידות לעקות כמו מליחות, יובש וקור.
• תכונות יבול: הארכת חיי מדף של פירות, ושינוי טיב היבול ואיכותו.
• ניצול הצמחים לייצור חומרים שונים: לדוגמה: פולימרים, סוכרים, חלבונים, נוגדנים ותרכיבי חיסון.

מוצרים עתידיים של הנדסה גנטית בצמחים נמצאים כעת בשלבי פיתוח שונים. הם כוללים מגוון יישומים רחב מאוד: מוצרי מזון לאדם ולבעלי חיים, תרופות וחיסונים, חומרי טבע שונים המשמשים לקוסמטיקה, פולימרים וסיבים לתעשייה, תחליפים לדלק וכן צמחים מהונדסים שמסוגלים לנקות קרקעות מזיהומים סביבתיים. בשל ההיקף העצום של הייצור החקלאי, יש להנדסה גנטית בצמחים חשיבות יישומית ראשונה במעלה. למעשה, זוהי ההשפעה הכלכלית הגדולה ביותר שתהיה להנדסה הגנטית בכלל. על פי נתוני הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח, כ-98% מכלל המוצרים שפותחו כתוצאה מיישום של טכניקות ההנדסה הגנטית הם בצמחים.

טכנולוגיית ההנדסה הגנטית פותחה במדינות המפותחות והיא מתבצעת בעיקר בחברות מסחריות שפועלות בארצות הברית ובאירופה, אך נראה כי בעתיד הקרוב היא תוכל לשמש את כל תושבי כדור הארץ. כבר היום גדלים צמחים מהונדסים המשווקים בהיקף נרחב ב-45 מדינות, ובעתיד צופים שחקלאים בעולם כולו ישתמשו בהם. בכנס הבינלאומי לביוטכנולוגיה ותרביות רקמה של צמחים, שנערך בירושלים ביוני 98' ושרבים ממשתתפיו היו נציגים ממדינות מתפתחות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, נקבע שביוטכנולוגיה של צמחים היא הדרך היחידה האפשרית להספקת מזון לכל תושבי כדור הארץ בעתיד.


כאמור, ניסיון מצטבר של עשרים שנות מחקר בהנדסה גנטית הרגיעו את חששות המדענים מפני אסון. אולם, יש עדיין כאלה שחוששים משינויים גנטיים בצמחים. במיוחד בולטת ההתנגדות באירופה, שהביאה למחאות אלימות של ארגוני סביבה מיליטנטיים באנגליה, אשר השמידו שדות תירס וגרמו לנזקים בהיקף של כמיליון דולר. מדוע מתנגדים להנדסה גנטית בצמחים?

אפשר לחלק את הסיבות להתנגדות לארבע קבוצות: נימוקים אתיים: סכנות בריאותיות: סכנות אקולוגיות ושיקולים מסחריים וטכניים.

הנימוקים האתיים נפוצים בעיקר בחוגים דתיים שרואים בהנדסה גנטית התערבות במעשה הבריאה המנוגדת לערכים דתיים. "את המניפולציות הגנטיות מן הסוג הזה יש להשאיר לאלוהים לבדו", כתב הנסיך צ'ארלס, במאמר בדיילי טלגרף. נציין בהזדמנות זו שאין בהלכה היהודית דברים היכולים להיחשב כהתנגדות להנדסה גנטית ולכך כבר התייחסו מספר רבנים. ארגונים אקולוגים וטבעונים מיליטנטיים חרטו גם הם על דגלם התנגדות עקרונית גורפת להנדסה גנטית מהטעם האידיאולוגי של התערבות האדם בטבע.

אלה המתנגדים להינדוס צמחים מסיבות בריאותיות מציינים שתי סכנות לכאורה. האחת, החדרת גנים המקנים עמידות לחומרים אנטיביוטיים שונים. הטענה: גנים אלה עלולים "לברוח" ולהגיע לחיידקים פתוגניים מחוללי מחלות באדם ובבעלי חיים ובכך לבטל את יכולתנו להתגונן מפניהם. הסיכוי התיאורטי למקרה כזה נמוך מאוד, ולמעשה זניח לעומת קצב התפשטות עמידויות לאנטיביוטיקה בחיידקים כתוצאה מתהליכים "טבעיים", שאינם קשורים כלל להנדסה גנטית. הסכנה הבריאותית השנייה נובעת מטיב הגנים המוחדרים לצמחים. קיים חשש, שביטוי גן זר בצמח יביא לייצור חלבון או חומר אחר, שעשוי לחולל תגובה אלרגית. גם כאן, יש לומר שהסיכוי לכך קטן ואינו משנה באופן משמעותי את מספר מקרי התגובות האלרגיות כתוצאה מחשיפת בני אדם לכימיקלים חדשים שנכנסים לשימוש יום יומי בכל תחומי חיינו.

המתנגדים להינדוס צמחים מהסיבה האקולוגית מונים את האפשרות ש"בריחת" גנים מצמחים מהונדסים אל הטבע תגרום לבעיות אקולוגיות שונות. למשל, צמח שבו נשתל גן המקנה עמידות לקוטל עשבים, עלול להפוך לעשב מזיק בגידולים חקלאיים אחרים ולא ניתן יהיה לחסלו בשל תכונת העמידות הזו. בדומה לכך, אם הגן המקנה את העמידות יעבור לצמחי בר קרובים בעקבות האבקה הדדית (מדובר במינים קרובים כמו לפתית וחרדל בר), הוא עשוי להפוך את צמח הבר לעשב רע שאינו בר-הדברה. על מקרה כזה דווח בשנה שעברה. על כך משיבים המומחים שיש בנמצא מספר קוטלי עשבים שונים ואין גן אחד שיכול להקנות עמידות לכולם. החלפת שימוש בקוטלי עשבים הוא הפתרון לבעיה זו. אולם, בכל מקרה, יש לתת על כך את הדעת.

עמידות לקוטלי עשבים בצמחי חקלאות מאפשרת לחקלאי טיפול יעיל ביותר כנגד עשבי בר על ידי ריסוס שדות בחומר כימי שהורג את כל הצמחים מלבד צמחי החקלאות העמידים. המתנגדים טוענים שהדבר יגביר את השימוש בכימיקלים בחקלאות, ויגרום לזיהום הסביבה, מקווי המים וכו'. דא עקא, השימוש בחומרים כימיים כקוטלי עשבים מקובל ממילא, משום שאין לו תחליף בשלב זה, ולכן מדובר בסך הכל בהעדפה של קוטל עשבים מסוים על פני אחרים בגידולים העמידים. משרדי החקלאות והסביבה במדינות שונות אינם מאשרים שימוש בכימיקלים שאינם מתפרקים באופן טבעי, והעמידויות המתקבלות בצמחים כיום הן כנגד כימיקלים כאלה. בהקשר זה נציין שהקניית עמידות לחרקים בשיטות ההנדסה הגנטית דווקא מפחיתה את השימוש בכימיקלים קוטלי חרקים מכיוון שהיא הופכת אותו למיותר.

סכנות אקולוגיות נוספות כרוכות בשימוש בגנים שמקנים לצמחים עמידות למחוללי מחלות (חיידקים ופטריות) או למזיקים (חרקים בעיקר). לדברי המתנגדים, מהר מאוד יתגברו מחוללי המחלות או החרקים על העמידויות ותתבטל השפעתם. יתר-על-כן, הם יהפכו למסוכנים יותר. מן הראוי לציין שתכונות (גנים) לעמידויות כאלה נמצאות בשימוש נרחב כבר זמן רב באמצעות השבחה גנטית קלאסית. לרוב, המקור הוא מיני-בר קרובים שהוכלאו עם צמחי חקלאות. גם כאן, שימוש במגוון של עמידויות שונות יבטיח מפני התפרצות מחלות ומזיקים.

בקרב המתנגדים להנדסה גנטית משיקולים מסחריים וטכניים בולטת קבוצה של חקלאים שחוששים מפני מונופוליזציה של חברות גדולות על טיפוח זנים חדשים בחקלאות. הנדסה גנטית היא טכנולוגיה מתוחכמת ויקרה, ורק חברות הענק מסוגלות לפתח אותה ולהשתמש בה. שיווק של זנים מהונדסים על ידי חברות אלו ידחוק את שאר מטפחי הצמחים מהשוק וישעבד את החקלאים לחברות הענק. זאת ועוד, טיפוח כזה על ידי מספר חברות קטן יחסית יגרום לאחידות רבה של החומר הגנטי בחקלאות, והשונות הגנטית שנובעת משימוש בזנים שונים תקטן. לאחידות גנטית יש חסרון מוכח בטווח הארוך: במשך הזמן עלולים להופיע מזיקים ומחלות שישמידו צמחים מזן מסוים וללא שונות כל הצמחים יושמדו. חשש נוסף, שאין לו בינתיים בסיס מדעי, הועלה על ידי חקלאים "אורגניים" מפני "זיהום" בגרגרי אבקה מצמחים מהונדסים שיקנה לגידולי החקלאות האורגנית תכונות חדשות.

רבים מנסים אמנם, לטפול את כל הסכנות על השינויים הגנטיים שייגרמו בעקבות המניפולציות של ההנדסה הגנטית, אולם יש לזכור שצמחים עוברים ממילא, באופן טבעי, שינויים תורשתיים רבים כתוצאה ממוטציות ומשינויים במיקומם של רצפי DNA בכרומוסומים. שינויים אלה, שמתרחשים באופן אקראי, הם הבסיס לטיפול גנטי ולהשבחה, וטכניקות אלה נהוגות למן העת העתיקה, כאשר האדם החל לביית את מיני הבר.

כבר בתחילת שנות השבעים, כאשר החלו לבצע את הניסויים הראשונים בהנדסה גנטית בחיידקים, הובעה דאגה בדבר סיכונים אפשריים של טיפולים גנטיים מסוג זה. השילוב של גנים זרים בכרומוסומים עורר את הדמיון והעלה את החשש מפני האפשרות של ייצור "מפלצות" שיהוו איום על המין האנושי ועל הסביבה. כדי לבדוק חששות אלה נדרשו החוקרים לבצע ניסויים ובדיקות יסודיות במעבדה.

בשנת 1974 פרסמו מדענים מתחום הביולוגיה המולקולרית מכתב בעיתון המדעי סאיינס, בו מנו סכנות פוטנציאליות בשימוש בטכנולוגיה של העברת DNA מיצור ליצור, וקראו לפיקוח על הניסויים בהנדסה גנטית בעזרת הנחיות ותקנות. בעקבות הסערה הציבורית שחולל המכתב, יזמו מספר פוליטיקאים בארה"ב חקיקה להגבלת הניסויים בהנדסה גנטית.

בפברואר 75' נענתה הקהילה המדעית לאתגר הבטיחות בניסויים בהנדסה גנטית, ולמעלה ממאה מדענים מובילים בתחום הביולוגיה המולקולרית התכנסו בקליפורניה כדי לבחון סוגיה זו. ברוב גדול התקבלו החלטות לשמירה על כללי בטיחות מסוימים והתקבלה הסכמה לגבי הדרך שבה יש לפקח על הניסויים. כשנה אחר כך התפרסמו בארה"ב הנחיות של מוסדות הבריאות הלאומיים (NIH) בדבר ביצוע ניסויים ב-DNA מהונדס. בין השאר נקבעו קטגוריות סיכון שונות לפי סוג הניסויים. לכל קטגוריה כזו נקבעו תקנים מיוחדים לתפעול המעבדות, כשהעיקרון המנחה הוא להפריד את החומר הניסויי מהסביבה בדרגות בידוד שונות. נקבעו ועדות מייעצות לעבודה ב-DNA מהונדס ושותפו בהן גם נציגי ציבור שאינם מדענים. גופים דומים נוצרו באותה תקופה גם באירופה. את ההנחיות אכפו בהקפדה יתרה, הן מוסדות המחקר והן הגופים שמממנים את המחקרים (לרוב אלו הן קרנות ממשלתיות וציבוריות).

מלכתחילה סברו מדענים רבים שהנחיות מוסדות הבריאות האמריקאיים היו חמורות מדי, ובמספר מקרים אף בלתי מבוססות מבחינה מדעית. ככל שחלף הזמן והצטברו נתונים חדשים, התברר שהסיכונים מניסויים עם DNA מהונדס הם אכן קטנים מאוד. מאות ואלפי מעבדות ברחבי העולם בדקו עד היום היבטים שונים של הנדסה גנטית, ולאור הממצאים הוקלו ההנחיות באופן משמעותי. היום, לאחר כ-25 שנות מחקר בהנדסה גנטית, ברור שהחשש מייצור מפלצות גנטיות היה מוגזם. יחד עם זאת, לשחרור של אורגניזמים וצמחים מהונדסים לסביבה יכולות להיות השפעות שראוי לתת עליהן את הדעת.

מכיוון שניתן לייצר אורגניזמים וצמחים מהונדסים ולקבל מהם מוצרים שניתנים ליישום בתחומים שונים, יש צורך לבקר את שחרורם לסביבה באמצעות גופים מקצועיים האמונים על הטיפול בתחומים אלה. לכאורה, ההשפעות הסביבתיות הבולטות ביותר יכולות לנבוע מחיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים שהונדסו גנטית, ואולם למעשה, חיידקים שהשתנו באופן טבעי, או שהושרו בהם מוטציות אקראיות נמצאים בשימוש כבר עשרות שנים. הנפוצים ביותר הם החיידקים קושרי חנקן (מהסוג Rhizobium), שבהם משתמשים כתוספים לזרעי קטניות למעלה ממאה שנה. שימוש מוצלח בתכשירי הדברה ביולוגיים נעשה מזה שנים בחיידק Bacillus thuringiensis ובפטרייה Trichoderma. בנוסף לניסיון הארוך בשימוש במיקרואורגניזמים אלה ואחרים, קיימים ממצאים רבים המצביעים על כך שהיצורים המהונדסים אינם שורדים זמן רב בסביבה לאחר השימוש, תפוצתם נמוכה (באמצעות גורמים חיצוניים כמו רוח) והם אינם רעילים. לפיכך, יש יסוד סביר להניח ששחרור יצורים מהונדסים לסביבה אינו מסוכן. סברה זאת נתמכת על ידי פרסומים מדעיים רבים שהופיעו בשנים האחרונות שבחנו והעריכו כל מקרה לגופו, והם משמשים בסיס להערכת סיכון עתידי.

השימוש בצמחים מהונדסים נחשב בטוח יותר לעומת השימוש במיקרואורגניזמים, וזאת בעיקר בשל גודלם, קצב התרבותם והיותם קבועי מקום. אך יש שאלות שיש לדון בהן כאשר מעריכים את הסיכונים של ניסויי שדה בצמחים מהונדסים. המדיניות בה נוקטים להערכת ההשפעות הסביבתיות של צמחים מהונדסים היא לדון בכל מקרה לגופו, על מנת להימנע מפגיעה שלא לצורך בתוצר ביוטכנולוגי חדש. הגישה מתמקדת באפיון הסיכונים, אם הם קיימים, ונשענת על בסיס מדעי כדי להגן על הסביבה ובריאות הציבור מבלי לפגוע בתהליך של פיתוח הביוטכנולוגיה. תהליך זה שונה מהבדיקה המסורתית לסיכונים הסביבתיים של כימיקלים מכיוון שאין בו הנחה מראש של סיכון. גישה זו נסמכת על הדמיון של חלק מהתוצרים החדשים למוצרים ישנים ומסורתיים שאינם מהווים סיכון לבריאות האדם.

הציבור בארצות האיחוד האירופי מתייחס עד היום בחשדנות מסוימת אל ההנדסה הגנטית. עד לאחרונה היתה גם התנגדות ניכרת בעיקר מצד ארגונים למען הסביבה, התנגדות שלוותה בפעולות מחאה. המחאה התעוררה כשהתברר כי סויה שעברה הנדסה גנטית שווקה לציבור ללא ידיעתו. הדבר עורר תסיסה והלחץ הציבורי בדבר זכות הציבור למידע על המזון הנצרך על ידו הביא לכך שהעניין נידון במוסדות המשותפים של האיחוד האירופי בוועדות מיוחדות לנושא, שהחליטו על ניסוח שיקולים לסימון מוצרי מזון מהונדסים באיחוד האירופי, שנוכל למצוא אותן יותר ויותר בשנים הקרובות על המדפים.

הינדוס צמחים מהווה אתגר גדול גם מתוך ההתייחסות להשפעה הסביבתית - הם משתרעים על פני שטחים עצומים ללא יכולת בידוד מהסביבה. המודעות לסיכונים סביבתיים וההתמודדות עם האתגר הבטיחותי מלווה את העיסוק ב-DNA מהונדס כבר מתחילת פיתוחה של טכנולוגיה זו. בארצות שונות קיימות הנחיות לכליאת הניסויים בהנדסה גנטית במתקנים מיוחדים. בהנחיות אלה מדברים על שני סוגי מיגון: מיגון ביולוגי ומיגון פיסי ברמות בטיחות שונות של מתקני המחקר שבהם נעשים הניסויים (בעיקר מעבדות וחממות).

בתחילת שנות השמונים חלה תפנית משמעותית בתחום הבטיחות הביולוגית בעבודה בהנדסה גנטית. עד אז החששות העיקריים היו סיכון אישי לעובדי המחקר ו"הימלטות" אורגניזמים מהונדסים לסביבה בגלל תקלה. בשנות השמונים פותחו זנים מהונדסים, תחילה של חיידקים ואחר כך גם של צמחים ובעלי חיים, שנועדו לשימוש נרחב בסביבה. בעקבות זאת נקבע שיש להקפיד בטיפול בזנים המהונדסים ולבקר את פיזורם בסביבה במהלך הניסויים ולאחריהם. כל זה תקף גם לגבי גידולים חקלאיים, אף שבניסויי שדה לא נתגלה כל סימן לנזק סביבתי. יחד עם זאת, כל החדרה של גנים חדשים לשדה חייבת להיות בפיקוח צמוד של ועדת מומחים רב-תחומית, שתהיה לה סמכות להפסיק את השימוש ברגע שיתגלה הסימן הראשון של שינויים לא חזויים בסביבה. לפי המלצות מומחים גובשו עקרונות משותפים לגבי הפיקוח והבקרה על עבודה וניסויים הנעשים בשיטות של הנדסה גנטית. ברמה הארצית יש צורך למצוא את האיזון בין הצורך להגן על הסביבה מבלי לפגוע בהתפתחות המדעית והחברתית-כלכלית; ברמה הבינלאומית מדובר בשיתוף מידע בין מדינות וגופים בינלאומיים כגון ארגון המזון והחקלאות, ארגון הבריאות העולמי, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח, האיחוד האירופי ואחרים. בדרך זו ניתן להגיע לקונסנזוס מדעי ביחס לתהליכי בדיקה וסטנדרטים אחידים של בטיחות מוצרי ההנדסה הגנטית עוד לפני הגעתם לשוק. בעיה נוספת היא סימונם של מוצרי מזון שנוצרו בתהליכי הנדסה גנטית. קיימים הבדלים בדרישות לסימון מזון ממקור מהונדס במקומות שונים בעולם. גם טיב הסימון ואופיו אינם אחידים ומושפעים משיקולים שונים.

בישראל עוסקים בהנדסה גנטית במסגרת מחקר ופיתוח ביוטכנולוגי מתחילת שנות השמונים. בשנים האחרונות מגדלים בארץ, במסגרות מחקר שונות, צמחים מהונדסים שהוחדרו להם גנים למטרות חקלאיות ואחרות. בתחום זה מתבצעים בארץ כמה עשרות פרויקטים. הגנים המוחדרים לצמחים מייצגים מגוון רחב של תכונות: עמידות למחלות, לחרקים ולקוטלי עשבים; עמידות לעקה (מליחות, יובש) ותכונות יבול רצויות. פעילות מחקרית זו מלווה גם בניסויי שדה חקלאיים, בדומה למה שנעשה בחו"ל.

במכוני מחקר ובחברות נערכים ניסויי שדה בצמחים מהונדסים הכוללים פיתוח זני עגבניות משופרים בעלי עמידות לנגיפים, כמו גם עגבניות ללא זרעים; פיתוח זני תפוחי אדמה עמידים לנגיפים ולחרקים; פיתוח זני כותנה עמידים לחרקים ולקוטלי עשבים וזני ציפורן עם חיי אגרטל ארוכים יותר.

בסוף 1988 מינה המדען הראשי של משרד החקלאות ועדה לפיקוח ולקביעת אמות-מידה לניסויים בצמחים מהונדסים. הוחלט למנות ועדת פיקוח ראשית לצמחים מהונדסים (ורצ"מ), הפועלת מכוח חוק הגנת הצומח. חשיבות הנושא גדולה גם בשל דרישתן של קרנות שמממנות את המחקר בישראל, לקבל אישורים רשמיים בדבר בקרה ופיקוח על ניסויים בצמחים מהונדסים במוסדות המחקר הפונים אליהן.

לפיכך, כל מי שמתכנן לבצע ניסויי הנדסה גנטית בצמחים ובמיקרואורגניזמים הקשורים אליהם במעבדה, בחממה ובשדה, חייב להגיש בקשה ובה תוכנית מחקר מפורטת. כמו כן, כל מי שמתכונן לייבא לארץ חומר צמחי מהונדס מחויב לפנות לוועדת בטיחות מוסדית או לורצ"מ ולהגיש בקשה לאישור אמצעי הכליאה ונוהלי הבטיחות שעליו לנקוט.

אין כיום מי שמטיל ספק בכך שההנדסה הגנטית בצמחים משנה את פני החקלאות בעולם. היא משכללת ומזרזת טיפוח זנים חדשים של גידולים עונתיים, שטובים בהרבה מהזנים הקיימים. בקרוב נראה גם עצי פרי משופרים, שקשה מאוד להשביח אותם בשיטות גנטיות קלאסיות. בעוד כעשר-עשרים שנה כל צמחי הגידול בחקלאות יהיו מהונדסים - את התהליך הזה לא ניתן לעצור. החששות מפני ביוטכנולוגיה בצמחים דומים לחששות שמתעוררים כל אימת שטכנולוגיה חדשנית חודרת בפתאומיות ובאופן מאוד קרוב לחיינו. הם נובעים מאי ידיעת העובדות ואי הכרת הטכנולוגיה. הפצת מידע אמין וברור לציבור הרחב, שקיפות ובהירות בנושא שיווק מוצרי מזון מהונדסים גנטית ובקרה מקצועית ובלתי-תלויה על ביצוע ניסויים, חיוניים על מנת לפזר את הפחדים, לעורר את אמון הציבור ולמנוע היסחפות להתנגדות בלתי רציונלית להנדסה גנטית בצמחים.