יתכן ותופעה גיאולוגית חשובה, שנחשבה עד כה לאביוטית (כלומר נובעת מתהליכים פיזיקליים), הינה למעשה בעיקרה ביוטית (כלומר נובעת מפעולת
יצורים חיים). באזורים שונים שעל פני כדור הארץ קיימים מרבצים נרחבים של מחצבי ברזל. מקורם של מרבצים אלה בתקופות קדומות - לפני כ-2
מיליארד שנים. צוות חוקרים גרמני בראשותו של פ. ווידל (Widdle) העלה השערה כי מרבצים אלה אינם רק תוצאה של תהליכים פיזיקליים, אלא
שהם תוצר של פעולת חיידק קדום, שדומים לו ניתן למצוא גם היום. כידוע, יצורים המבצעים פוטוסינתזה (צמחים, אצות, חיידקים), משתמשים
באנרגיית השמש כדי לייצב בגופם את אבן הבניין של החיים - הפחמן. לצורך ביצוע הפוטוסינתזה נדרש תורם אלקטרונים; הפתרון האבולוציוני
הנפוץ הוא חימצון מים. תוצר הלוואי של התהליך הוא (למזלנו) גז החמצן שבו תלוי עצם קיומנו. אך ישנם גם פתרונות אחרים: החיידק האמור,
למשל, אינו פולט חמצן כתוצאה מהפוטוסינתזה שלו. הוא מרכז ברזל מומס מסביבתו ומשתמש בו כתורם האלקטרונים. תוצר הלוואי של תהליך זה
הוא המרת הברזל מצורתו המסיסה במים לתרכובת ברזל בלתי-מסיסה, היכולה להצטבר בצורת מרבצי ברזל. אם אכן יש ממש בהסבר מפתיע זה, אזי
נותר לנו רק להשתאות כיצד הצליחו אותן טיפות נוזל זערוריות, המוקפות בקרום דקיק, המכונות חיידקים, לעצב את צורתם הגאולוגית של
שטחים כה נרחבים על פני הפלנטה שלנו.
