להחזיר את השד הגנטי למבחנה

מאת: אפרת ערן

המקור: "ירוק כחול לבן" 28, אוקטובר-נובמבר 1999, עמודים 21-18.

רסק העגבניות המהונדסות גנטית של רשת סיינסבורי, שעשה היסטוריה לפני מספר שנים, ירד מהמדפים בקול דממה דקה. "הלקוחות שלנו אינם מעוניינים בו", הודה היצרן.

הציבור באירופה מפנה עורף למזון מהונדס גנטית. יונילוור, נסטלה וגרבר, שלוש יצרניות המזון הגדולות, החליטו לסלק את כל הרכיבים המהונדסים ממוצריהן הנמכרים בבריטניה.

טסקו, רשת הסופרמרקטים הגדולה בבריטניה, הצטרפה לשורה ארוכה של רשתות כמו סיינסבורי, מרקס אנד ספנסר, סייף וויי, אסדה, סומרפילד ואיסלנד, המחרימות רכיבים מהונדסים. רשתות שיווק אלה דורשות מספקיהן, בהן אגרקסקו שלנו, אישור על כך שאינן מייצאות תוצרת מהונדסת גנטית.

שתי החברות האמריקניות הגדולות בעולם לעיבוד תירס, א.א. סטיילי וארצ'ר דניאלס מידלנד (ADM), מסרבות לעבד את התירס המהונדס שנדחה משווקי אירופה.

הפרלמנט האירופי המליץ פה אחד על הורדת התירס המהונדס ממדפיהן של 15 המדינות החברות בו.

מתנגדי המזון המהונדס הדביקו לו את הכינוי 'פרנקנפוד', על שם ד"ר פרנקנשטיין המפלצתי. התומכים ולצידם חברות הביוטכנולוגיה מעדיפים את הכינוי 'המזון החדיש', שם המתקשר עם שפע, נוחות והיי-טק.

בכל מקרה, המזון המהונדס עולה על שולחננו זה מספר שנים. הסויה והתירס משמשים להכנת מוצרי חלבון צמחי, שמנים, עמילן, מייצבים, לציטין, סיבים תזונתיים וגלוקוזה, ותוצריהם נמצאים בכ-60% מהמזון המעובד, החל ממזון לתינוקות, דגני בוקר, וופלים, לחמים מיוחדים ומשקאות קלים, עד לשוקולד וגלידה.

הם אינם היחידים: השוק מוצף באנזימים, משפרי אפייה ותוספי מזון, שיוצרו בעזרת אורגניזמים מהונדסים כמו שמרים או חיידקים. כתוצאה מכך, הציבור בישראל, כמו במרבית מדינות העולם, אוכל מזון מהונדס בלי ידיעתו ובעל-כורחו.

המזונות המהונדסים שחדרו לשוק בחשאי וללא סימון, עוררו פולמוס ציבורי, כאשר ראש ממשלת אנגליה, טוני בליר, הודיע שישמח לאכול מזון מהונדס וקרא שלא לעצור את החדרתו לשוק. בתגובה, רוקנו פעילי גרינפיס אנגליה ארבעה טונות של סויה בחזית מעונו, ברחוב דאונינג 10.

מימשל קלינטון לחץ לא להפריד את הסויה הרגילה מהמהונדסת, כדי שלא לזעזע את החקלאות האמריקנית. אך התנגדות תקיפה של צרכנים, תמיכה נחרצת של אישי ציבור בסימון מזון מהונדס ובהפרדתו, ודיווח נרחב באמצעי התקשורת, הביאו למהפך של החודשים האחרונים.

יורש-העצר האנגלי, הנסיך צ'רלס, הצהיר בגלוי: "אינני משוכנע שאנו יודעים די הצורך על ההשלכות ארוכות הטווח של המזון המהונדס על בריאות האדם והסביבה".

הצרכנים הצביעו ברגליים: רבים מהם הודיעו כי יסכימו לנסוע במיוחד לסופרמרקט רחוק ממקום מגוריהם, אם יתחייב לא למכור מוצרים מהונדסים. בהפגנה בארצות-הברית לבשו המשתתפים תחפושות צבעוניות של פישברי - תוצר ההכלאה בין תות שדה לדג הסולית הארקטי - ראש של דג, עיניים זגוגיות וגוף של תות שדה. עמיתיהם האנגלים חבשו מסיכות אב"כ והפגינו בפתח הסופרמרקטים.


חברות הביוטכנולוגיה, שהשקיעו הון עתק בפיתוח הזנים המהונדסים, נקלעו לקשיים כלכליים ולעימותים משפטיים עם ארגונים, ממשלות ופעילי איכות הסביבה. מונסאנטו, ששדות הניסוי שלה בהודו הועלו באש, הפסיקה זמנית לשווק את טכנולוגיית 'המחסל' ליצירת צמחים שזרעיהם אינם פוריים.

כמו שוליית הקוסם היודע הרבה מאוד, אבל מעט מדי, עומדת האנושות בפעם נוספת בפני הפיתוי לעשות שימוש בטכנולוגיה מבריקה ויצירתית, שאת השלכותיה אין כיום אפשרות לצפות. יישום מיידי של טכנולוגיות, מתוך ראייה צרה וקצרת-טווח, הניב שוב ושוב פגיעה חמורה ובלתי הפיכה במשאבים היקרים ביותר של כדור הארץ.

"מרגע שהשד המהונדס יוצא מהמבחנה, הוא הופך להיות חלק מהביוספרה ויוצא מכלל שליטה", אומרת ד"ר מיי-וואן הו, מהאוניברסיטה הפתוחה באנגליה, יועצת למדינות מהעולם השלישי בנושאי ביוטכנולוגיה ובטיחות ביולוגית. לדבריה, "לגנים יש חיי נצח: הם משכפלים את עצמם ומשתלבים במאגר הגנים הכולל. גנים של עמידות לאנטיביוטיקה, לדוגמה, שיועברו מצמחים מהונדסים לחיידקים בקרקע, צפויים לשרוד שם לנצח, ולהחזיר לנו מכה ניצחת. בדרך זו יקטן עוד יותר המאגר המידלדל של התרופות האנטיביוטיות".

ההשלכות של הפצת צמחים ואורגניזמים מהונדסים בסביבה, מאמתות את החששות שנלוו לתהליך. השלכות אלה מקיפות את כל תחומי החיים, מערכו התזונתי של תפוח-האדמה, דרך יעילות התרופות האנטיביוטיות, איכות ופוריות הקרקע, אריכות ימים, איכות חיים ובריאות במדינות מפותחות ומתפתחות, וכלה בגורל הביוספרה באלף הבא.

מקבלי ההחלטות יכלו למנוע, או לפחות לצמצם, אסונות טכנולוגיים, בריאותיים וסביבתיים רבים, אילו אימצו ראייה רחבה וארוכת טווח וגישה זהירה ואחראית. אירועי המאה ה-20 הוכיחו כי קיים קשר הדוק בין הסביבה ובריאות האדם. סביבה מזוהמת מולידה מחלות ואלרגיות קשות. קרקע דלה מצמיחה אנשים חלשים. לאיכות הסביבה ישנן השלכות ישירות לבריאות, וכן גם לעוצמתה ולחוסנה של כל מדינה, ושל העולם כולו.

בנובמבר 1994 הופתעה הקהיליה המדעית, כאשר פרופ' ג'ון פייגן, מדען בעל שם בביולוגיה מולקולרית וחקר הסרטן, החזיר לקרן של NIH (מכון הבריאות הלאומי של ארצות-הברית) מענק מחקר בן למעלה מ-600 אלף דולר. פרופ' פייגן עסק בחקר מנגנונים תורשתיים הקשורים בבקרת אנזימים, ובמנגנוני חילוף החומרים של חומרים מסרטנים.

המחקר עצמו הוא בטוח, הסביר פייגן, אלא שיישום תוצאותיו עלול להיות מסוכן. הוא אף פירט את הסכנות הנשקפות לחקלאות, לאיכות הקרקע, לביוספרה ולבריאות האדם, מאימוץ שיטות ההנדסה הגנטית.

המדען האמריקני, כמו גם מבקרים אחרים של יישום ההנדסה הגנטית במזון ובסביבה, חוששים שהאורגניזמים המהונדסים גנטית לא יתנהגו כפי שמצפים מהם. הם אינם רואים בהנדסה הגנטית המשך טבעי ומתבקש של שיטות הכלאה ופיתוח זנים בנות אלפי שנים, אלא תהליך שינוי רדיקלי. בתהליך זה מוחדר גן מאורגניזם אחד לשני, תוך עקיפת או פריצת המכשולים שמעמיד הטבע בפני הכלאת מין בשאינו מינו, כגון בין פרפר לפרח, או בין זבוב לעגבנייה. הגנים המושתלים של הזבוב, לדוגמה, מתפקדים בסביבה החדשה של תאי העגבנייה, בנוכחות הגנים, האנזימים והחלבונים שלה, השונים מכל מה שהכירו בתאי הזבוב מהם נלקחו. כתוצאה מכך, אין אפשרות לצפות במדויק איך יתנהגו הגנים הזבוביים בכתובתם החדשה, איך יגיבו ואיך ישפיעו על מערכות הבקרה המורכבות שבעגבנייה, ומה יקרה לגנים של הזבוב ולאותה עגבנייה כעבור מספר דורות.

השיטות האנליטיות של היום, מחפשות את המטבע מתחת לפנס. קל לזהות חומר מוכר, אבל קשה למצוא ולזהות משהו בלתי מוגדר ובלתי-צפוי. בתאים שעברו הנדסה גנטית, עלול הריכוז של חומרים מסויימים להשתנות. בעקבות זאת ייווצרו חומרים חדשים ובלתי מוכרים, בכמויות זעירות שיחמקו משיטות האנליזה הקיימות.

בסוף שנות ה-80', לדוגמה, שווק תוסף מזון בשם טריפטופאן (חומצה אמינית), מבלי לדעת שהוא מכיל כמות זעירה של רעלים, בהם רעלן חדש ומסוכן. בשלב הראשון הופק הטריפטופאן מחיידקים מהונדסים גנטית, כדי לייצר רמות גבוהות של החומר. בשלב שני, החדירו לחומר התורשתי של החיידק מספר גנים נוספים, שגרמו לו לייצר אנזימים מסויימים ברמות גבוהות מאלה שמייצר החיידק באופן טבעי, ומעבר לכך, לייצר אנזימים אחרים שאינם נמצאים כלל בחיידק המקורי.

התוצאה הייתה שהחיידק 'החדש' ייצר רמות גבוהות עוד יותר של חומרי המוצא של הטריפטופאן. התוצר הוכנס לשימוש מסחרי מיידי, בהנחה שהחלפת זן החיידק היא רק שינוי בתנאי הייצור, ואין צורך לערוך בדיקות נוספות.

מחקר שפורסם בשנת 1990, שנתיים לאחר הגעת התוסף למדפים, חשף ממצא מדאיג: התכשיר החדש של הטריפטופאן נגוע ברעלן, שלא היה קיים בתכשירי הדור הראשון של הטריפטופאן. רעלן זה, EBT, היה תוצר תגובה כימית בין שתי מולקולות של חומר-המוצא של הטריפטופאן. הוא היווה פחות מ-0.1% ממשקלו הכולל של המוצר, אבל די היה בכמות זו כדי לגבות מחיר כבד של 37 מקרי מוות, 1500 מקרי שיתוק חלקי ו-5000 מקרי נכות זמנית. תביעות הפיצויים נגד החברה הגיעו למיליארדי דולרים.

מקרה נוסף בו נוצרו חומרי ביניים בלתי-צפויים, הוא השמר שהונדס לזירוז קצב פירוק סוכרים, על-ידי שיכפול מלאכותי של אחד הגנים שלו. בשמר החדש הצטבר גם מתיל גליקוסל ברמות גבוהות מהרגיל, חומר הידוע כמחולל מוטציות גנטיות.

פרופ' פייגן, המתייחס בספרו לפרשת הטריפטופאן, מסיים בשאלה: "אם אין אפשרות לנבא תוצאות שינוי גנטי ביצור פשוט, חד-תאי, איך יכולים מומחי ההנדסה הגנטית לומר בביטחה שמניפולציות מסובכות הרבה יותר בגנום האנושי, ישפרו את הבריאות ולא יפתחו תיבת פנדורה של מחלות חדשות?"

ייצור הטריפטופאן, כמו פיתוח צמחי הסויה, התירס וצמחים מהונדסים אחרים, עקפו את נוהלי הבדיקה הקפדניים בדרך כלל, של מינהל המזון והתרופות (FDA) האמריקאי, מתוך הנחה מוטעית שהם זהים למוצר המקורי והידוע.

השינוי שנעשה בצמח או בחיידק, כך נטען, הוא ספציפי ומוגדר, ואינו משפיע על תכונותיו האחרות. לכן גם אין צורך להעבירו במסלול המלא של בדיקות בטיחות כמו תרופה חדשה.

הנחה זאת לא עמדה במבחן המציאות. החיידק והצמחים המהונדסים נמצאו שונים בהרכבם הפנימי מקרוביהם המקוריים, ביותר מתכונה אחת. מסתבר שהחומר התורשתי אינו אדיש לסביבתו: הוא נמצא איתה ביחסי גומלין דינמיים, משפיע ומושפע. לכן, תיפקוד אותם הגנים בתוך יצורים שונים ובסביבה פנימית שונה, אינו יכול להיות זהה. כל יצור חי מהווה שלמות, מערכת חכמה המתנהלת לפי חוקים פנימיים ויחסי גומלין. החומרים החדשים שייווצרו בתאיו של הצמח המהונדס, עלולים לגרום גם לייצור תרכובות הגורמות לאלרגיות חדשות. בכך ניתן להסביר את העלייה החדה במספר האלרגיות לסויה בשנה האחרונה, בהשוואה לשנים קודמות בהן לא השתמשו בסויה מהונדסת. תופעה זו הציבה לאחרונה את הסויה, בין עשרת מיני המזון העיקרים היוצרים אלרגיות.

הסויה המהונדסת מכילה גם רמות גבוהות יותר של אסטרוגנים צמחיים, אשר בעטיים מייצרות הפרות חלב עתיר שומן. הפגיעה לא פסחה גם על תפוחי-האדמה, שעברו הנדסה גנטית: תכולת הסוכרים והחלבונים בהם השתנתה, וערכם התזונתי ירד.

בשנה האחרונה התפוצצה באנגליה פרשיה, שבמרכזה עמד פרופ' ארפאד פוסטאי, גנטיקאי וחוקר לקטינים (חומרי טבע רעליים) בעל שם עולמי בתחומו. פוסטאי השתתף בפרוייקט הנדסה גנטית, שנועד להשתיל בצמחים גנים של עמידות נגד חרקים ותולעים. כאשר בחן את הבטיחות הביולוגית של הזנים המהונדסים גילה להפתעתו, שהאכלת חולדות צעירות בתפוחי-אדמה מהונדסים, פגעה במערכת החיסונית שלהן ובגדילתן.

פרופ' פוסטאי, שחשף את ממצאיו בראיון טלוויזיה, טען שמזון מהונדס אינו בטוח לשימוש, בגלל בדיקות בטיחות שטחיות. הוא הצהיר שלא יאכל מזונות כאלה והוסיף: "זה מאוד לא הוגן להשתמש באזרחים תמימים כשפני ניסיון". בתוך פחות מ-48 שעות פוטר פוסטאי מעבודתו, בטענה שממצאיו היו מוטעים ומטעים. אבל מדענים ממכוני מחקר אחרים, שבדקו את החומר, אישרו את אמינות המחקר והאשימו את מנהל המכון בכניעה ללחצים פוליטיים. התוצאה: קבוצת מדענים מכובדת קראה להפסיק לייצר מזון שעבר הנדסה גנטית, כיוון שטמונים בו סיכונים שלא ניתן לגלותם בבדיקות סטנדרטיות.

סיכון משמעותי קיים בהשתלת רעלנים נגד חרקים בצמחים. החקלאות האורגנית, הנוקטת בשיטות לוחמה ביולוגית, נעזרת למטרה זו בחיידק בצילוס טורינגיאנזיס (Bt) או ברעלן קוטל החרקים שהוא מייצר. אך אנשי ההנדסה הגנטית 'הינדסו' זנים של כותנה, תירס, סויה ותפוחי-אדמה ומייצרים בעצמם את הרעלן.

בשנת 1998 היו בעולם 19.3 מיליוני אקרים של גידולים המייצרים Bt, מהם קרוב למחצית שדות הכותנה בארצות-הברית. מסתבר שהזנים המהונדסים להכיל את גן ה-Bt, מפרישים כמות רעלנים הגבוהה פי 10-20 ממה שמצטבר עליהם בחומרי ההדברה הכימיים. עם הזמן, התברר שהרעלן, בריכוזו הגבוה, מסכן גם חרקים מועילים (פרת משה רבנו וארינמל), כמו פרפר המונרך וציפורים הניזונות מחרקים. מעבר לכך, האקולוגים חוששים מיצירת זני חרקים עמידים לרעלן Bt, מה שיסכן את החקלאות האורגנית.


האם ניתן בעזרת הנדסה גנטית להפחית את כמות חומרי ההדברה הרעליים, בהם משתמשת החקלאות במלחמתה במזיקים ובעשבים שוטים? הטכנולוגיה של הנדסה גנטית מציעה היום לחקלאים מבחר זנים של כותנה, תירס, תפוחי-אדמה ועוד, המייצרים בעצמם את חומרי ההדברה נגד מזיקיהם.

שימוש בזנים עמידים יאפשר לחקלאים להעלות את כמות קוטלי העשבים המפוזרים בשדה, מבלי לפגוע ביבול. אך בינתיים הם 'מציפים' את הקרקע בקוטלי עשבים הנכנסים לשרשרת המזון, שלפחות אחד מהם (גלופוזינט) נמצא גורם מומים מולדים ביונקים.

מעבר לכך, קיימת סכנה מוחשית של העברת תכונת העמידות אל קרובי משפחה של הצמח, והפחתת יעילות קוטלי העשבים, בשל שימוש יתר. הכנסת זנים עמידים לקוטלי עשבים עלולה להשיג תוצאה הפוכה מהרצוי, ולהביא לעלייה בכמות חומרי ההדברה שיחלחלו לקרקע ולמי התהום.

מי הגוף האמור להחליט אם לאשר או לשלול הפצת אורגניזמים, שעברו הנדסה גנטית? האם צריך ואפשר לסמן מוצרי מזון אלו?

הלקח של השימוש באנרגיה גרעינית מלמד, שאין לתת לאנשי המדע והטכנולוגיה לומר את המילה האחרונה בנושא בטיחות. אין להתעלם גם ממעורבותם של גופים כלכליים, המפעילים לחץ כבד על מקבלי ההחלטות.

גופי בריאות וארגונים וולונטריים בכל העולם קוראים להפקיד סמכות זאת בידי ועדות המורכבות מאנשי מקצוע, מומחים בתחום הבריאות, איכות הסביבה, נציגי ציבור ואנשי רוח. חשוב שחברי הוועדה יהיו מעורבים בקידום טכנולוגיה זו בכל דרך, כדי למנוע ניגוד אינטרסים, ושראייתם תהיה רחבה ורב-תחומית. חשוב גם שהוועדה תורכב מאנשים בעלי יושרה אישית גבוהה. את דיוני הוועדה יש לפתוח לציבור ולאפשר לו להביע את דעתו.

כדי לעצור את כדור השלג של זיהום הביוספרה בגנים מהונדסים לפני שהשפעתם המלאה נחקרה, חייבים לדחות ב-50 שנה לפחות את יישום ההנדסה הגנטית. בפרק-זמן זה ניתן יהיה לקבל מידע על השפעות ארוכות טווח של המוצרים הגנטיים החדשים, ולאמוד את תועלתם מול הנזק שהם גורמים, או עומדים לגרום.