הפקולטה להנדסת הפחד

מאת: פרופ' אריה אלטמן

מנהל המכון למדעי הצמח בחקלאות בפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה של האוניברסיטה העברית.

המקור: "ירוק כחול לבן" 30, פברואר-מרץ 2000, עמודים 36-34.

"אל תאכילו אותנו במזון מהונדס גנטי, לא ישירות ולא באמצעות עדרי הבקר שלנו!" את הכרזה הזו תלו פעילי גרינפיס על שני מנופי ענק, בנמל אורהוס שבדנמרק. ההפגנה כוונה כנגד מכולה שהביאה מארצות-הברית מטען של פתיתי סויה למאכל בקר, כאשר מחצית מתכולתם הופקה מצמחים מהונדסים (טרנסגניים, שעברו שינויים גנטיים).

גם הציבור הרחב ואמצעי התקשורת בישראל ובעולם, בייחוד בארצות המפותחות, נתקפו לאחרונה בבהלה הגובלת באובדן עשתונות, מפני חדירת מזון מהונדס לשווקים. החשש הוא שמא המזון מהחי ומהצומח שיוצר בשיטות ההנדסה הגנטית, יגרום נזקים משמעותיים לאדם ולסביבה. טענות מסוג זה נשמעות מאז ראשית שנות ה-80', עת החלו המדענים לפענח את צפונות החומר התורשתי ולמדו לשנות את ההרכב הגנטי של יצורים חיים. אך מעולם לא הוצגו הוכחות מדעיות מוצקות לביסוסן. בשנה האחרונה השתמשו חקלאים בארצות-הברית בזרעים מהונדסים לזריעת 35% משדות הסויה, 42% משדות הכותנה ו-26% משטחי התירס. מהיבולים שהתקבלו יצרו דגני בוקר מגרגרי תירס שהונדס לעמידות לחרקים, שמן ומוצרי סויה מזרעים שהונדסו לעמידות לכימיקלים קוטלי עשבים, מוצרי כותנה שנארגו מסיבי כותנה מהונדסים בעלי צבע סיבים שונים וקטשופ מעגבניות שעברו שינוי גנטי. אלה רק מקצת מן המוצרים שהגיעו לשוק, וליבו את הפאניקה הציבורית.

מאז ראשית התרבות האנושית שקד האדם על שיפור תנאי חייו, בעזרת המצאות טכניות, בפיתוחים שנסמכו על ניסוי וטעייה ובשיפור גנטי של סביבת חייו. מרבית החידושים המדעיים, המהפכות ופריצות הדרך הטכנולוגיות עוררו תחילה התנגדות עזה, בעיקר בהשראתו ובעידודו של הממסד הדתי. ראש וראשון הייתה הכנסייה הנוצרית. גם היהדות והאיסלאם לא ראו תמיד בעין יפה טכנולוגיות והמצאות מדעיות חדשות, בבחינת "לשים מכשול בפני עיוור", אם כי תגובתן הייתה סובלנית יותר.

הוספת חיידקים או שמרים לזירוז ההבשלה או שיפור הטעם של מוצרי מזון שונים, כגון גבינות קשות, בצק, יין ובירה, היא אחת השיטות העתיקות ביותר. במשך אלפי שנים, כל עוד הוחדרו החיידקים או השמרים למזון בשיטות 'רגילות', התעלמו מהעובדה הפשוטה, כי הם מכילים חיידקים מיוחדים שפותחו ונבררו בשיטותיו של לואי פסטר עוד לפני כ-150 שנה. ואין אלו גנים בודדים של חיידקים אשר בצמח מהונדס מהווים אחוז זעום ביותר, אלא הגנום המלא של החיידק או השמר המכיל אלפי גנים.

בפועל, איש ממפיצי 'הפאניקה הטרנסגנית' לא טרח לוודא, כי כל המזונות המותססים שהאנושות צורכת מזה אלפי שנים בטוחים לחלוטין, ולא יגרמו נזקים לצאצאינו בעוד אלפי שנים.

דוגמה בולטת נוספת: החיסונים שאנו מזריקים לגופנו - לא דרך מערכת העיכול המפרקת מיד את המזון, אלא ישירות למערכת הדם - מכילים חומרים ביולוגיים זרים בעליל. האם יעלה בדעתנו להפסיק את החיסונים הניתנים נגד מחלות ומגיפות? לא מעט חידושים טכנולוגיים אחרים הוגדרו בתחילת דרכם במונחים של אסון: חומרי הדברה ודישון כימיים בחקלאות, כימיקלים ומיצויים מן החי והצומח לייצור תרופות, הכלאת צמחים ובעלי-חיים ויצירת מינים וזנים חדשים על-ידי השבחה 'קונבנציונלית'. במבט לאחור, קשה לדמיין איך יכולנו לחיות ולהתפתח בלעדיהם.

העולם שבו חיים עתה למעלה משישה מיליארד בני-אדם, כמחציתם בתנאי תת-תזונה (בעוד 20 שנה צפוי המספר לעלות לעשרה מיליארד), אינו יכול לוותר על תרומתו העצומה של המדע לשיפור כמויות ואיכויות המזון. התנערות מפיתוחי העתיד היא נחלתם של העשירים והשבעים.

התפתחות החקלאות וייצור יזום של מזון, הם בין המאפיינים הראשונים והמרכזיים של הציוויליזציה. המעבר מאיסוף אקראי של מזון על-ידי צייד, דייג וליקוט צמחי בר - לגידול יזום של צמחים ובעלי-חיים, איפשר ייצור שוטף של מזון שניתן גם לאחסנו לעיתות הצורך, ובעקבות זאת, את המעבר משבטים נודדים ליישובי קבע, כפרים וערים, כמו גם לגידול ילדים בריאים ומאריכי ימים.

שינוי דרמטי זה באורחות החיים ובצמיחת האנושות לממדיה הנוכחיים, לא היה מתאפשר אלמלא ההשבחה היזומה של צמחים ובעלי-חיים בדרך של הכלאה וברירה, שבעיקרה היא מעין הנדסה גנטית. יעקב אבינו עסק בהשבחה גנטית מכוונת, כאשר ברר כבשים "עקודים, נקודים וברודים" מתוך עדרי לבן חותנו. נח, בעת המבול, הקים למעשה מוסד השבחה יעיל ביותר, בעת שכינס בתיבתו זכר ונקבה מכל מין הקיים על הארץ.

בנדודיו מקום יישוב אחד לאחר, נטל עמו האדם הקדמון את הצמחים ובעלי-החיים שגידל, הביאם לסביבה שונה לחלוטין ובכך יצר אפשרויות הכלאה גנטית בין מינים שלא נחשפו קודם לכן זה לזה. כך נוצרו כל אלפי הזנים והגזעים של צמחים ובעלי-חיים המשמשים אותנו למזון, לתעשייה, ולרפואה. ההבדל העקרוני והיחיד בין השבחה קונבנציונלית זו לבין מה שמכנים "הנדסה גנטית" הוא בכך, שהראשונה נעשית בדרך מינית (באמצעות גרגרי אבקה וזרע של הזכר וביציות של הנקבה) ומעבירה גנום שלם (מכלול החומר התורשתי שמכיל המין) או קבוצות של גנים מיצור אחד לשני בני אותו מין, בעוד שבהנדסה גנטית ניתן להעביר גנים בודדים בלבד לפי בחירה, וההעברה נעשית במעבדה, לכל אחד מתאי הצמח או החי ולא רק לתאי המין.

מבחינות רבות - ולו בשל העובדה שהדבר נעשה במעבדה בצורה מבוקרת - תהליך ההנדסה הגנטית מהיר יותר ומאפשר להימנע מהעברת גנים בלתי-רצויים. כך אפשר גם לחסל את הצמחים הבלתי-רצויים מהר יותר ובאופן יעיל יותר מאשר בתנאי שדה.

כאן טמון הבדל משמעותי נוסף בין שתי שיטות ההשבחה: בהשבחה המסורתית בת מאות ואלפי השנים, נעשתה הברירה של צאצאי ההכלאה המינית בתנאי שדה במשך דורות רבים, בעוד שצאצאי ההנדסה הגנטית נבררים בצורה מדעית, בתוך זמן קצר יחסית ובטרם עברו את 'מסננת' האבולוציה. יש הטוענים כי זהו אחד החסרונות העיקריים של ההשבחה החדישה בשיטות ביוטכנולוגיות. אך הטוענים כך חייבים להאמין בתורת האבולוציה של דרווין ולהניח, כי הברירה הטבעית פועלת לייצוב ולהישרדות המינים. אם כך אכן הדברים, ידאג מנגנון הברירה הטבעית להשמדתם של מיני צמחים ובעלי-חיים טרנסגניים 'נחשלים'.

בגידול חקלאי מבוקר דאג האדם במשך אלפי שנים ליצירת תנאי סביבה אחרים, 'סגורים', וחזקה עליו שכך ינהג גם בגידולים מהונדסים. גם בכך מותר האדם וטוב שכך. זאת, תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות המדעיים והפיקוח הציבורי למניעת נזקים אפשריים.

קיימים שני סוגי נזקים פוטנציאליים בהנדסה הגנטית החדישה, העושה שימוש בשינוי מכוון של החומר התורשתי: האחד, שינוי ישיר בלתי-מבוקר של עצם החומר התורשתי של האדם, הצמח והחי, והשני, השפעת חומרים רעילים, לעתים תוצרי-לוואי של ההנדסה הגנטית, העשויים להצטבר ביצורים מהונדסים. כל אחד מהשניים עלול להשפיע הן על שרשרת המזון (ודרכה על בריאות האדם) והן על הפרת המאזן האקולוגי העדין.

שינוי בלתי-רצוי של החומר התורשתי של החי, הצומח והאדם, עלול להיגרם על-ידי מעבר של גנים מזיקים מאוכלוסייה ביולוגית אחת לשנייה, למשל, באמצעות גרגרי אבקה פוריים של צמחים טרנסגניים, המפרים פרחים של אוכלוסיית צמחים אחרת. תהליך זה, הקרוי "העברה אופקית של גנים", מוכר היטב למדע וניתן לפיקוח מלא. לדוגמה, על-ידי זריעת צמחים שאינם יוצרים באופן טבעי גרגרי אבקה פוריים, זריעה בשכנות לצמחים שאינם פורחים לחלוטין באותה עונה, זריעה בשטחים מבודדים המרוחקים מצמחים אחרים ולכן אין העברת האבקה.

כאן המקום להדגיש, כי יכול להתקיים מעבר גנים בין צמחים לבין עצמם. אך עד עתה אין כל הוכחה (ואף לא טענות) כי גנים המצויים בצמחים, עלולים לשבש את החומר התורשתי של האדם הניזון מהם. חשש נוסף נובע מן האפשרות שפיתוח אוכלוסיות צמחים מהונדסים העמידים לחרקים, למחלות פטריות ונגיפים, יביא (על-ידי חיסול החרקים המזיקים והפטריות הפתוגניות) לשינוי אוכלוסיות טבעיות ולהפרת המאזן האקולוגי. אחת הטענות, למשל, גורסת כי לצמחים העמידים יהיה יתרון על פני הרגישים, ועל כן הם 'ישתלטו' על צמחיית הבר. אין לכך כל בסיס, מאחר וצמחי החקלאות נמצאים תחת בקרה מוחלטת והם מסיימים את תפקידם (ואת עצם קיומם בשדה) עם הקציר והאסיף.

קבוצה נוספת של נזקים פוטנציאליים, לטענת המבקרים, היא השפעת חומרים רעילים, תוצרי ההנדסה הגנטית, העלולים להצטבר בצמחים מהונדסים. לדוגמה: צמחים הצוברים רעלנים המזיקים לאדם או לחרקים ובעלי-חיים האוכלים אותם, כימיקלים אלרגניים (הגורמים לאלרגיות באדם), או חומרים אנטיביוטיים. ניתן להפריך אחת לאחת את הדוגמאות 'המסוכנות' כביכול, שהובאו לביסוס החשש.

דוגמה טובה הוא רעלן קוטל חרקים המיוצר על-ידי חיידק (BT). צמחים אשר לתוך הגנום שלהם הושתל גן מהחיידק המורה על ייצור הרעלן, הופכים להיות עמידים לחרקים הרגישים לרעלן זה. הטענה ולפיה רעלנים אלה עלולים לגרום נזק לאדם ולחרקים אחרים המצויים בטבע, בחלקם חרקים מועילים, אין לה כל בסיס, משתי סיבות: האחת, החומר הנוצר הוא ייחודי ורעיל רק לאותה קבוצת חרקים מסויימת ולא לאדם, אשר אינו ניזון כלל מעלי צמחי הכותנה הטרנסגנית שבהם מצטבר החומר. השנייה נוגעת לדוגמה אשר צוטטה רבות, לפיה זחלי פרפר-בר מסויים הגדל בטבע ואינו מזיק, מתו לאחר אכילה של אבקת פרחי תירס המכילים את הרעלן. תוצאה זו התקבלה בניסוי מדעי בודד, שנעשה בתנאים שונים לחלוטין מהקיים במציאות: הזחלים הוזנו בתפריט שכלל רק את האבקה (במציאות, הם ניזונים מצמחים אחרים לחלוטין). מעבר לכך, הזחלים מתפתחים בעונות בהן התירס אינו פורח, ולכן מזונם אינו נגוע באבקת התירס.

הטענה לאלרגניות אפשרית של חומרים הנוצרים בצמחים טרנסגניים, מבוססת כל כולה על דוגמה אחת: אגוזי ברזיל להם הוחדר חומר הנוצר על-ידי גן זר, ואשר נמצא כגורם אלרגיה בבני-אדם. עובדה זו נחשפה עוד בשלבי הבדיקה הראשונים והניסויים הופסקו.

האלרגניות של כל צמח מהונדס נבדקת היטב, קודם לאישור השימוש בו. יש לציין, כי אבקת צמחי-בר רבים וכן מזונות כמו צדפות, אגוזים, ומיני פירות אחרים, כולם 'טבעיים' - הנם גורמי אלרגיה חמורים לאוכלוסייה הרגישה להם.

הדוגמה האחרונה מתייחסת לשימוש שנעשה בגנים בקטריאליים לעמידות לחומרים אנטיביוטיים המוחדרים לדור הראשון של צמחים מהונדסים, כחלק מתהליך שנועד לברר אם אותם צמחים אכן קלטו את הגן הזר.

שוללי ההנדסה הגנטית טוענים, כי האדם הניזון מצמחים אלה, עלול לפתח עמידות לאותה אנטיביוטיקה. לטענה זו אין כל אחיזה במציאות, הן משום העובדה שהאנושות חשופה ממילא לכמויות ענק של תרופות אנטיביוטיות, והן משום העובדה כי ריכוזם של חומרים המקנים עמידות למיני אנטיביוטיקה אלה, זעום ביותר וחסר השפעה מעשית. בנוסף, קיימות כיום בידי החוקרים שיטות אחרות לברירה טבעית, שאינן נשענות על עמידות לחומרים אנטיביוטיים.

אלו רק מעט מהדוגמאות לפחדים הניזונים משמועות, ואשר את רובם ככולם ניתן להפריך על בסיס מדעי מוצק, מה גם שכל הצמחים והמוצרים המהונדסים עוברים פיקוח ציבורי קפדני ביותר: בארצות-הברית, נדרש פיקוח ותיעוד של שלוש רשויות ממשלתיות נפרדות, קודם שניתן אישור לשימוש מסחרי בצמח טרנסגני.

לאלה המהלכים עלינו אימים בדבר סכנת ההנדסה הגנטית למין האנושי, יש לשוב ולהזכיר את הרשימה המסוכנת באמת של מפגעים נפוצים וחמורים ביותר לאדם ולסביבה, תוצאות פעילותו של האדם: כימיקלים תעשייתיים ומעבדתיים (כספית, טולואן, דיאוקסינים, חומרים מסרטנים כמו אסבסט), קניה וחומרים רדיואקטיביים כמו כורים גרעיניים בשימוש צבאי (פצצות, טילים וכו') ואזרחי (לצורך הפקת אנרגיה, הקרנת מזון לצורך חיטוי, שימושים שונים ברפואה ועוד).

האדם חשוף דרך קבע, גם באמצעות המזון, לזיהום שמקורו במים, באוויר ובקרקע בשל הצטברות פסולת תעשייתית (פליטת גזים מרכב ומפעלי תעשייה) וחקלאית (קוטלי עשבים וחרקים, עודפי דישון). כל אלה מוצאים את דרכם למאגרי המים, לקרקע ולאוויר. לכולם השפעה מזיקה ביותר על הסביבה ועל האדם.

'מחבל' נפוץ אחר הם כל אותם חומרי צבע, טעם ושימור המוספים למוצרי מזון פופולריים, תוספת הנעשית מבחירה, כשהערך המוסף הוא בעיקר שיווקי.

וכך, כאשר בוחנים אחד לאחד את האיומים הפוטנציאליים של הצמחים המהונדסים, מתברר כי הסיכונים בטלים בשישים לעומת התועלת, החשיבות ואפילו ההכרח להתמודד עם הגידול באוכלוסיית כדור הארץ, כמו גם עם העלייה ברמת החיים.