ההנדסה הגנטית בחקלאות יוצאת אל הסביבה

עידן חדש בחקלאות נפתח בחודש מאי 1994 כאשר החלו לשווק במרכולים בארצות הברית עגבניות מזן חדש - פלאוור סאוור (Flavr-Savr). הזן החדש הוא המוצר החקלאי הראשון בעולם שפותח באמצעות הנדסה גנטית ומגיע ישירות לשולחן הצרכנים.

המהפכה הביוטכנולוגית החלה בשנות השבעים כאשר נתגלתה דרך לשנות באופן מלאכותי את ההרכב התורשתי של תאים חיים. עד אז האפשרות היחידה לקבלת צמחים או בעלי חיים בעלי תכונות רצויות היתה טיפוח גנטי באמצעות הכלאות וברירה של הצאצאים הרצויים. לשיטות הכלאה יש יכולת מוגבלת לקבוע מה תהיינה התכונות של תוצרי תהליך ההכלאה. כמו כן היא מוגבלת מבחינת יכולתה לייצר זנים בעלי תכונות מיוחדות היות והיא מתבססת על מאגר תכונות (גנים) נתון שמצוי במין (species) המסוים שבין פרטיו ניתן להכליא.

היכולת להעביר גנים מאורגניזם אחד לשני שלא על ידי הכלאות, מאפשרת להעביר תכונות בין מינים שונים של צמחים, בעלי חיים, פטריות וחיידקים. פיתוח הטכנולוגיה שמאפשרת את המניפולציות הגנטיות האלה פתח את עידן ההנדסה הגנטית.

בעזרת ההנדסה הגנטית ניתן לשפר מינים וזנים קיימים של צמחים או בעלי חיים על ידי הקניית תכונות מסוימות חדשות ובכך מתאפשר עיצובם של מינים חדשים הנושאים תכונות מוגדרות לפי דרישות השוק. ההנדסה הגנטית צופנת בחובה פוטנציאל יישומי אדיר בתחומי החקלאות, הרפואה, המזון, האנרגיה והסביבה.

התקווה בקרב המדענים היא, שבעזרת ההנדסה הגנטית תוכל האנושות לייצר מזון טוב ובריא יותר, לטפל במחלות תורשתיות חשוכות מרפא, לשפר את איכות המים ולחיות בסביבה בעלת איכות חיים גבוהה יותר.

מבין האפשרויות האלה, התחומים שזכו לפרסום רב בשנים האחרונות הם טיפולים רפואיים חדשניים המבוססים על הנדסה גנטית. פחות דרמטי, אולי, אך זמינה ונגישה יותר לציבור תהיה ההנדסה הגנטית הקשורה בחקלאות, שבעשור הקרוב תגיע לכל אחד מאיתנו דרך מזונותינו. יישומי ההנדסה הגנטית בחקלאות הם בעלי פוטנציאל גדול במיוחד ויהיו להם השפעות על תחומים רבים נוספים בחיינו.

השינוי שיושג על ידי ההנדסה הגנטית בחקלאות יהיה בעיקר על ידי שיפור או החלפה של מוצרים קיימים (גידולים ובעלי חיים) בשוק החקלאי. השוק העולמי לכל יישומי הביוטכנולוגיה בחקלאות מוערך בשנת 2000 בכ-11-10 מיליארד דולר.

במספר ארצות כבר נמכרים מוצרי בריאות לבני אדם ולבעלי חיים שפותחו על ידי הנדסה גנטית כגון תרכיבי חיסון, הורמונים (הורמון הגדילה, אינסולין ועוד) ותכשירי אבחון למחלות. כיוון נוסף של הנדסה גנטית בבעלי חיים, שבו מתקיימת כיום פעילות מחקרית עניפה ומוצלחת הוא השימוש בבעלי חיים - בקר וחזירים - ב"בתי חרושת" לייצור חלבונים הדומים לחלבוני גופנו למטרות רפואיות. חלבונים כמו פרוטאין C, המונע קרישה ומוזרק לאנשים שעברו התקפי לב או ניתוחי השתלה, ניתנים להפקה מנוזלי גוף כמו חלב או דם.

יעד נוסף ליישומים של ההנדסה הגנטית הם מיקרואורגניזמים ותוצריהם, שאותם נוכל למצוא בתחומים שונים החל מאנזימים הנוטלים חלק בתהליכי ייצור המזון ועד למוצרי הדברה. לדוגמה, כימוזין, האנזים המשמש באופן מסורתי לייצור גבינה במקורו מופק מבקר, ניתן כעת להפקה ממיקרואורגניזמים. מוצר זה אושר לשימוש הציבור על ידי מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA).

בארצות הברית ניתנו כבר האישורים הראשונים לשימוש בחומרים שנוצרו בחיידקים "מהונדסים" כחומרי הדברה. התוצר הראשון הוא צורה מסוימת של הרעלן הנוצר על ידי החיידק Bacillus thuringiensis, הידוע כקוטל של מספר חרקים מזיקים. החל מאמצע שנות ה-90 צפויה הכנסתם לשימוש של תוצרים דומים הידועים כקוטלי פטריות וקוטלי עשבים ותוצרים בעלי אופי שונה לגמרי המשמשים כגורמי גידול ודשנים ביולוגיים. כמו צורות משופרות של חיידקים קושרי חנקן שיוספו לאספסת. צמחים מהונדסים בעלי תכונות גידול טובות יותר, או שמייצרים יבול בעל תכונות משובחות מהמקובל, נמצאים כבר בתהליכי פיתוח מתקדמים. לאחר עגבניות הפלאוור סאוור ייצאו לשוק זנים נוספים של עגבניות מהונדסות. בעוד כעשר שנים, מרבית המינים החקלאיים המשמשים לייצור מזון יהיו מבוססים על זנים שפותחו על ידי הנדסה גנטית. יישומים נוספים של ההנדסה הגנטית אפשריים גם בתחומים נוספים כמו אנרגיה וסביבה. לשם כך נחקרים מיקרואורגניזמים בעלי תכונות המתאימות לניצול עץ ופסולת עץ לתחליפי דלק, להפיכת פחם לפחם נקי וכן הפיכת פחם לדלק נוזלי וגזי וכן לניצול דלקים שאין דרך אחרת לנצלם זולת על ידי מיקרואורגניזמים מסוימים שהותאמו לכך על ידי הנדסה גנטית.

שימוש בכיוון שונה לגמרי בתחום זה של סביבה הוא השימוש בחיידקים שעברו הנדסה גנטית, להורדת גשם. חיידקים אלה מייצרים חלבונים המתגבשים בקור ומשמשים כגרעיני התעבות להורדת גשם (דומה לתהליך המקובל באמצעות יודיד הכסף).

כבר בתחילת שנות השבעים, כאשר רק החלו לבצע את הניסויים הראשונים בהנדסה גנטית בחיידקים, הביעו מספר מדענים דאגה באשר לסיכונים האפשריים של מניפולציות גנטיות מסוג זה. השילוב של גנים מחיידקים בתוך צמחים ובעלי חיים, וההפך, עורר את הדמיון ואת החשש מפני האפשרות לייצור "מפלצות" גנטיות אשר יאיימו באופן כלשהו על בני האדם ועל הביוספירה כולה. כדי לבדוק חששות אלה צריך היה לבצע ניסויים ובדיקות במעבדה. בחודש יולי בשנת 1974 פרסמו 11 מדענים מתחום הביולוגיה המוליקולרית מכתב בעיתון המדעי האמריקני Science ובו הם מנו את הסכנות הפוטנציאליות שבשימוש בטכנולוגיה של DNA "מהונדס".

הם קראו לפיקוח על הניסויים בהנדסה גנטית בעזרת הנחיות ותקנות. כמו כן הם פנו למדענים לבטל כליל תכניות מחקר וניסויים שמהווים סיכון מיוחד והקשורים בגנים לרעלנים ולגורמי מחלות. זהו המקרה הראשון בהיסטוריה שבו המדענים עצמם קראו להחרים מחקר מדעי בסיסי בתחום כלשהו. הציבור הרחב בארצות הברית הגיב לקריאה הזו בדאגה רבה והסיק שההנדסה הגנטית בכללותה היא טכנולוגיה מסוכנת.

כמה פוליטיקאים נענו לרחשי לב הציבור ויזמו חקיקה להגבלת הניסויים בהנדסה גנטית (לדוגמה, מועצת העיר קיימברידג' במסצ'וסטס אסרה על ביצוע ניסויים כאלה בתחומיה, שבהם שוכנים מוסדות מחקר חשובים כגון, אוניברסיטת הארוורד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס - MIT).

הקהילייה המדעית נענתה לאתגר ובפברואר 1975 התכנסו למעלה ממאה מדענים מובילים בתחום הביולוגיה המוליקולרית בקליפורניה, כדי לבחון את סוגיית הבטיחות בניסויים ב-DNA מהונדס. ברוב גדול נתקבלו מספר החלטות לשמירה על כללי בטיחות מסוימים והיתה תמימות דעים לגבי הדרך שבה יש לפקח על ניסויים אלה.

ביוני 1976 פרסמו מוסדות הבריאות הלאומיים (NIH) בארצות הברית הנחיות לביצוע ניסויים מסוג זה. בין השאר נקבעו קטיגוריות סיכון שונות לפי סוג הניסויים. לכל קטיגוריה כזו נקבעו תקנים מיוחדים, כשהעיקרון המנחה היה להפריד את החומר הניסויי מן הסביבה בדרגות בידוד שונות. נקבעו ועדות מייעצות שונות לבקרת העבודה בתחום. גופים דומים נוצרו באותה תקופה גם באירופה.

ככל שחלף הזמן והצטברו נתונים חדשים, התברר שהסיכונים מניסויים אלה הם למעשה מזעריים ולאחר 20 שנה של מחקר בהנדסה גנטית ברור שהחששות מפני ייצור מפלצות גנטיות היה בהחלט מוגזם. יחד עם זאת, שחרור של אורגניזמים מהונדסים לסביבה ייתכן וצופן בחובו סיכון מסוים. ואכן כאשר נשאלה השאלה האם אפשר לוותר על בדיקות מוקדמות כאשר מדובר בגידולים חקלאיים ענו נציגי החברה האמריקנית לאקולוגיה על שאלה זאת בשלילה.

בעזרת ההנדסה הגנטית אפשר לייצרו מוצרים חדשים או לבצע תהליכים ביוכימיים שונים על ידי אורגניזמים חיים או מרכיביהם. כיוון שניתן ליישם תוצרים או שירותים אלה בתחומים שונים כגון רפואה, חקלאות ואנרגיה, השחרור שלהם לסביבה צריך להיות מבוקר על ידי גופים מקצועיים האמונים על הטיפול בתחומים אלה.

לכאורה, המספר הגבוה ביותר של אפקטים סביבתיים פוטנציאליים עלול להיגרם כתוצאה משימוש במיקרואורגניזמים ששונו. אך חיידקים שהשתנו באופן טבעי, או שהושרו בהם מוטציות נמצאים בשימוש בטוח כבר עשרות שנים. הנפוצים ביותר מבין אלה הם החיידקים קושרי החנקן - מהסוג ריזוביום, שבהם משתמשים כתוספים לזרעי קטניות מזה למעלה ממאה שנה. שימוש מוצלח בחומרי הדברה ביולוגיים נעשה גם כן מזה שנים בחיידק Bacillus thuringiensis, המייצר חלבון הרעיל רק לחרקים. בנוסף לניסיון הארוך הקיים בשימוש הבטוח בחיידקים אלה, קיימים גם ממצאים וספרות מדעית עניפה המצביעים על שרידות נמוכה ביותר של המיקרואורגניזמים האלה בסביבה לאחר השימוש, על מוביליות נמוכה בסביבה על ידי גורמים אביוטיים, ועל חוסר פתוגניות או רעלנות לגורמים לא ספציפייים.

לפיכך יש יסוד סביר להניח ששחרור לסביבה בקנה מידה קטן של מיקרואורגניזמים "מהונדסים" הוא בעל דרגת סיכון נמוכה. סברה זאת נתמכת על ידי מספר פרסומים מדעיים שהופיעו בשנים האחרונות, אשר יחד עם הגישה של בחינה והערכה של כל מקרה לגופו, משמשים בסיס להערכת סיכון עתידי.

שאלה חשובה במקרה של מיקרואורגניזמים היא יכולת המעבר של חומר תורשתי (גנים) ממין חיידק אחד למין אחר, שבו התנהגותם עשויה להיות שונה. לפיכך המגמה כיום בביוטכנולוגיה היא להשתמש בנשאי גנים (פלסמידים) שאינם ניתנים להעברה בין מינים. בכל מקרה, שאלה זו ודומות לה נבחנות כיום בקפידה במעבדה כדי לבדוק ולהעריך סיכונים פוטנציאליים של שימוש מסחרי בחיידקים מהונדסים בקנה מידה גדול. תוצאות של ניסויי שדה בקנה מידה קטן כבר קיימות במספר מקרים והן מראות הישרדות נמוכה ותפוצה מוגבלת של מיקרואורגניזמים מהונדסים. נראה לכן, על פי הניסיון הקיים עד היום, שאפשר להמשיך ולבצע ניסויי שדה בבטחה.

בשימוש בצמחים מהונדסים ישנם פחות סיכונים פוטנציאליים לעומת השימוש במיקרואורגניזמים, זאת בעיקר בשל גודלם של הצמחים, קצב התרבותם והיותם קבועי מקום. אך ישנן שאלות אחרות שיש לדון בהן בהערכת הסיכונים של ניסויי שדה של צמחים מהונדסים. מדיניות הבדיקה להערכת ההשפעה על הסביבה של צמחים מהונדסים היא לדון בשחרור לסביבה של כל צמח או גידול בנפרד, מבלי לפגוע שלא לצורך ביתרונות של התוצר הביוטכנולוגי החדש. לכן גישה זאת מתמקדת באפיון הסיכון. במידה והוא קיים, ולא בתהליך יצירתו של התוצר (הצמח). הגישה נשענת על בסיס מדעי כדי להגן על הסביבה ועל בריאות הציבור מבלי לפגוע בתהליך של פיתוח והמצאה בביוטכנולוגיה. תהליך זה שונה מן הבדיקה המסורתית של כימיקלים לסיכונים סביבתיים מכיוון שאין בו הנחת אפריורי של סיכון, בעיקר בגלל הדמיון של חלק מהתוצרים החדשים למוצרים ישנים ומסורתיים שאינם מהווים סיכון ייחודי לבריאות האדם. הבחינה של ההשפעה על הסביבה אינה מספקת "הוכחה בטיחותית", אלא מהווה הערכה לזיהוי אפשרויות הדורשות תשומת לב ובסיס לשיקולים והחלטות. לפיכך היא מתבססת על שילוב של תצפיות וניסיון ומכילה ניתוח רב תחומי.

הערכת התוצאה של שחרור לסביבה של צמחים מהונדסים מזהה יחסי גומלין בין הצמח והסביבה בתנאים חקלאיים לגבי שאלות כגון, הפוטנציאל של מעבר גנים והשלכותיו, אמצעי הגנה למניעה או הקטנה למינימום של מעבר גנים, פוטנציאל הפיכה לעשב רע (Weediness). לדוגמה, מעבר של גן המקנה עמידות לקוטלי עשבים מגידול חקלאי לעשב רע, שכרגיל מודבר על ידי קוטל העשבים, עשויה ליצור אוכלוסייה של מין חדש של עשבים רעים ולגרום לבעיות חקלאיות בגידולים כמו תלתן, חמניות, סורגום וטבק, שיכולים לעבור הכלאות עם מיני בר קרובים של עשבים רעים. הבעיה עשויה להתעורר למשל גם בחיטה, כיוון שיצרנים מפתחים קוטלי עשבים המתפרקים בחיטה ולא בעשבים הרעים הודות למנגנון ביוכימי מסוים המצוי בה. בידודו של הגן האחראי למנגנון זה והעברתו לגידולים אחרים כדי להקנות גם להם עמידות, עלול לגרום לאפשרות שהוא יגיע גם לעשבים רעים ויקנה גם להם את התכונה, ובכך יהפכו את קוטל העשבים לבלתי יעיל.

סכנה נוספת שיש לקחתה בחשבון קשורה לכך שבצידו של כמעט כל גידול חקלאי גדל לפחות עשב שוטה אחד בקרוב לו, ומלווה אותו. בטבע יש מקרים רבים של החלפת גנים כתוצאה מהפריה הדדית בין הגידול החקלאי והעשבים השוטים הקרובים לו, ואי אפשר למנוע את המעבר של הגן הזר שהוחדר לגידול אל יתר הצמחים שמחליפים איתו גנים. ואם מדובר בגן המקנה עמידות למחלות או לחרקים מזיקים, חבל שגן כזה יועבר גם לעשבים השוטים.

היבט אחר הקשור בגידולים חקלאיים ומצביע על כך שהמצב עשוי להיות מורכב יותר הוא שעלייה בגודל האוכלוסייה של הגידול החקלאי עלולה להשפיע על כל חברת הצמחים, ומינים אחרים באותה חברה עלולים להיעלם.

חסידי השימוש בהנדסה גנטית לגידולים חקלאיים אינם חוששים במיוחד מסכנות אלו. לדעתם, התוספת של גן אחד, או גנים בודדים לגנוטיפ של הגידול החקלאי, לא יכולה להגדיל את השונות הרבה שכבר קיימת בין הגנוטיפים של הפרטים השונים. אם הגידול החקלאי אינם גורם לנזק סביבתי למרות השונות הגנטית שכבר קיימת בו, התוספת שמקורה בהנדסה גנטית לא תעלה ולא תוריד. כיוון שהשינוי מגידול חקלאי לעשב שוטה כרוך בשינויים במספר רב של גנים, לא הגיוני שתוספת של גן אחד, באמצעות ההנדסה הגנטית, תהפוך את הגידול לעשב שוטה. לעומת זאת, ההחדרה של גן המקנה עמידות למחלות או למזיקים עשויה לחסוך כסף רב, כתוצאה מחיסכון בשימוש בחומרי הדברה.

בעיות כאלה הובאו בחשבון בניסויי שדה שנערכו בצמחים מהונדסים שונים. לפיכך נערכו מעקבים אחר ייצור אבקה ותפוצתה הוגבלה על ידי אמצעי כליאה ביולוגיים או פיזיים עד שיירכש ניסיון רב יותר לגבי כל גידול וגידול שנבדק בניסוי.

בשנים האחרונות ישנה פעילות מחקרית לשיפור תכונות של בעלי חיים להעלאת ערכם התזונתי באמצעות הנדסה גנטית. פעילות זאת מתקיימת בחיות מעבדה (עכברים וחולדות) ובחיות משק (בקר, עופות, חזירים, עזים ודגים). כדי להקטין למשל, את כמויות השומן והכולסטרול, בעלי חיים מהונדסים עם תכונות כאלה עדיין לא אושרו לשימוש כמקורות מזון. אך לא נראה כעת שצפויות בעיות בכיוון זה של ההנדסה הגנטית מבחינת ההשפעה על הסביבה. יחד עם זאת, בכדי לשפר את יעילות הגידול והעלייה במשקל אצל דגים מסוימים פותחו באמצעות הנדסה גנטית דגים שקצב גידולם מהיר יותר מהרגיל. במקרה כזה עשויות להתעורר שאלות הקשורות בסביבה כמו למשל, תחרות בין מינים, תפוצה ועוד.

מבין כל קבוצות האורגניזמים שהוזכרו כאן, הצמחים מהווים את האתגר הגדול ביותר בקשר ליחס עם סביבתם. הדבר נובע מחשיבותם העיקרית לייצור מזון והיותם יעד, בעתיד הקרוב, לשינוי תכונות רב-גוניות באמצעות הנדסה גנטית. לכן, הפוטנציאל לשינוי של אורגניזמים באמצעות טכניקות ההנדסה הגנטית והדוגמאות שהובאו לעיל על אפשרות של השפעה על הסביבה מחייבות להגדיר היטב האם דרך יצירתם של השינויים באורגניזמים או האורגניזמים החדשים עצמם, מהווים סיכון לסביבתם השונה מזו שמהווים הוריהם או אורגניזמים חדשים שנוצרו בטכניקות השבחה מסורתיות. יחד עם זאת, גם אם עדיין הערכת הסיכון אינה שלמה, תהליכי הביטחון והבקרה המתחייבים צריכים להיות כאלה שלא ימנעו את הפיתוח של מינים וזנים חדשים.

הבעיות שהוזכרו מבטאות ומשקפות את הניגוד הקיים לכאורה בין בקרה והגנת הסביבה לבין האפשרות לפיתוח ולתרומה של ההנדסה הגנטית לכל החברה מהיבטים שונים. למשל, כיצד להתייחס לשימוש במיקרואורגניזמים כמדבירי מזיקים, או מגבירי גידול, כאשר אלה יכולים להחליף שימוש בכימיקלים הנעשה כיום לאותן המטרות. פיתוח עמידות תורשתית למזיקים ומחלות על ידי הנדסה גנטית יכול, בצורה דומה, להקטין את השימוש בכימיקלים בחקלאות ולהפחית את הזיהום הסביבתי והסכנה לבריאות ציבור החקלאים וצרכני המזון.

המדענים שעסקו בניסוים בתחום זה, מתוך שהכירו באחריות לבטיחות ניסוייהם והחשש לבריחת חומר שעלול לסכן את הסביבה יזמו כבר בשלב מוקדם של עבודתם את העלאת הנושא לדיון. מן ההיסטוריה הקצרה של התחום המדעי הזה ידוע שטיפלו בו באמצעות סטנדרטים והנחיות מתאימות של מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב לכליאה של ניסויים בהנדסה גנטית שהונהגו החל משנת 1976. בהנחיות אלה הוצעו שני סוגי מיגון שונים במהותם כדרכים למניעת סיכונים אישיים וסביבתיים:

    א. מיגון ביולוגי, המתבסס על שימוש במערכת מאכסן-נשא בעלי טווח פונדקאים מצומצם מאוד, או כושר שרידה נמוך. כלומר, החיידקים שבהם נעשו הניסויים היו מזן שלא יכול לגדול בטבע, אלא אך ורק בתנאי מעבדה.

    ב. מיגון פיזי ברמות בטיחות שונות של המעבדות ומתקני המחקר שבהם נעשו הניסויים.

הניסויים בהנדסה גנטית סווגו לקבוצות סיכון ולכל קבוצה נקבעו רמות המיגון הדרושות.
על סמך הניסיון שהצטבר במהלך השנים פורסמו בשנות ה-80 וכן בתחילת שנות ה-90 גרסאות מעודכנות של ההנחיות, שמיתנו כל פעם את הדרישות המחמירות למיגון. חישובים סטטיסטיים הראו גם הם שלא קיים סיכון משמעותי ברוב המחקרים בהנדסה גנטית.

בתחילת שנות השמונים חלה תפנית משמעותית בתחום הבטיחות הביולוגית בעבודה בהנדסה גנטית. עד אז החששות העיקריים היו סיכון אישי לעובדי המחקר ובעיקר "הימלטות" אורגניזמים מהונדסים לסביבה עקב תקלה. אך בשנות השמונים פותחו זנים מהונדסים, תחילה של מיקרואורגניזמים ואחר כך גם של צמחים ובעלי חיים, שנועדו לשימוש נרחב בסביבה, היות וזו למעשה היתה מטרת פיתוחם בהנדסה גנטית.

כתוצאה מכך, העיסוק בנושא התעורר מחדש בקנה מידה רחב ובהיבטים שונים מנושא הבטיחות שבו טופל התחום בתחילה. כך נוספו לדיון בזנים מהונדסים היבטים סביבתיים, אקולוגיים, אתיים, משפטיים ועוד.

לאור הניסיון שנצבר עד לשנות השמונים, והסיכוי הקטן לנזקים סביבתיים בעקבות יצירתם של גידולים חקלאיים מהונדסים, הנטייה היא להמעיט בסיכון הפוטנציאלי של טכניקות ההנדסה הגנטית. אך בגלל היותו של התחום צעיר יחסית נקבע בכל זאת שיש להקפיד בטיפול בזנים מהונדסים ולבקר את שחרורם לסביבה, שכן קשה בינתיים לחזות השפעות ארוכות טווח של מעשים אלה. כל זה תקף גם לגבי גידולים חקלאיים - יש עדיין צורך לערוך ניסויים מוקדמים למרות שניסויי שדה שכבר נעשו, ועלו מאות אלפי דולרים, ובאף אחד מהם לא נתגלה סימן לנזק כלשהו לנזק סביבתי. יחד עם זאת, כל החדרה של גנוטיפ חדש לשדה חייבת להיות בפיקוח צמוד של ועדת מומחים רב-תחומית שתהיה לה סמכות להפסיק את השימוש בו ברגע שיתגלה הסימן הראשון לשינויים לא חזויים בסביבה. לפיכך, בהמלצות המומחים שגובשו בעקבות דיונים שנערכו בפורומים ובמקומות שונים בעולם ניכרים עקרונות משותפים לבקרה ופיקוח על עבודה וניסויים הנעשים בשיטות של הנדסה גנטית:

    א. לפעילות לאומית - על ידי מציאת איזון בין הצורך להגן על הסביבה והצורך בפיתוח הביוטכנולוגיה.

    ב. לפעילות בינלאומית - על ידי הרמוניזציה - מושג הכולל שיתוף במידע בין מדינות וגופים בינלאומיים כגון: ארגון המזון והחקלאות (FAO), ארגון הבריאות העולמי (WHO), הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD), הקהילייה האירופית ואחרים. כמו כן הומלץ על תיאום הפעילות בנושא בכל ארץ לפי פרוטוקול משותף כדי למנוע בעתיד מחסומים והפרעות לסחר הבינלאומי = (Tariff Barriers) Non NTB קבוצת המומחים של OECD פרסמה מסמך הבוחן את הסטנדרטים הקיימים למזון ותוספי מזון ויישומם למוצרי מזון שפותחו על ידי הנדסה גנטית.

כפי שאפשר לראות, ההנחיות והמדיניות לטיפול בנושא דומים במקומות רבים בעולם (טבלה 1) ויחד עם ההתפתחויות הסימולטניות בתחום זה הן מהוות הזדמנות טובה להרמוניזציה בינלאומית. המשמעות של מושג זה היא למעשה השגת קונצנזוס מדעי ביחס לתהליכי בדיקה וסטנדרטים אחידים של בטיחות לגבי מוצרים של הנדסה גנטית עוד לפני הגעתם לשוק. זאת ניתן להשיג על ידי שיתוף פעולה בתחום זה בין ממשלות ארצות הברית וחברות הקהילייה האירופית, כאשר במשך הזמן יצטרפו לפרוטוקול האחיד ולחילופי המידע מדינות נוספות.

בישראל עוסקים בהנדסה גנטית במסגרת מחקר ופיתוח ביוטכנולוגי מאז תחילת שנות השמונים. בשנים האחרונות מגדלים בארץ במסגרות מחקר שונות צמחים מהונדסים שהוחדרו להם גנים שונים למטרות חקלאיות ואחרות. בתחום זה מתקיימים ברוב מוסדות המחקר בארץ כמה עשרות פרוייקטים וכמעט כולם בינתיים בשלב המעבדה. כמו כן קיים מספר קטן של תכניות מחקר לבעלי חיים מהונדסים (בקר, עופות). הגנים המוחדרים לאורגניזמים בשיטות של הנדסה גנטית מייצגים מגוון רחב של סמנים ותכונות: עמידות למחלות, לחרקים ולקוטלי עשבים; עמידות לעקה (יובש, מליחות) ותכונות יבול שונות, כמו שינוי בהרכב וייצור חומרים שונים.

פעילות מחקרית זאת תוביל בקרוב, באופן טבעי, גם לניסויי שדה חקלאיים בדומה למה שנעשה בחו"ל. לאור ההתפתחות בתחום זה מינה המדען הראשי של משרד החקלאות בסוף 1988 ועדה לקביעת קריטריונים ולפיקוח על ניסויים בצמחים מהונדסים. לפי ההמלצות שהופיעו בדו"ח שהוכן על ידי הוועדה החליט המדען הראשי של משרד החקלאות למנות ועדת פיקוח ראשית לצמחים מהונדסים (ורצ"מ), שתפעל מכוח חוק הגנת הצומח 1956; מנהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות התמנה לעמוד בראש הוועדה. כמו כן הוקמו ועדות בטיחות מוסדיות הפועלות בתיאום עם הוועדה הראשית המרכזת את הטיפול בנושא. החשיבות של נושא זה גדלה גם בגלל הדרישות של קרנות מחקר שונות, בעיקר מארצות הברית, המממנות מחקרים בישראל, לקבל אישורים רשמיים על בקרה ופיקוח של ניסויים בצמחים מהונדסים במוסדות המחקר הפונים אליהן.

לפיכך, כל חוקר המתעתד לבצע ניסויי הנדסה גנטית בצמחים ובמיקרואורגניזמים הקשורים אליהם ברמת המעבדה, החממה והשדה, ו/או להגיש תכנית מחקר הכרוכה בניסויים כאלה וכן כל מי שמתכונן לייבא חומר צמחי מהונדס, חייב לפנות לוועדת בטיחות מוסדית או ורצ"מ ולהגיש בקשה לאישור אמצעי הכליאה ונוהלי הבטיחות שעליו לנקוט. אישורה של כל בקשה מטופל בראשונה על ידי ועדת הבטיחות המוסדית, המתבססת בהחלטתה על הנחיות ונהלים שנקבעו על ידי הוועדה הראשית.

ההחלטות בדבר אישור הבקשה, יחד עם נהלי העבודה הנדרשים, נמסרים למגיש הבקשה לפי לוח זמנים מפורט (טבלה 2). נהלי העבודה מפרטים את אמצעי הכליאה (פיזיים וביולוגיים) ואמצעי הבטיחות הנדרשים על מנת לאשר תכניות מחקר וניסויי שדה וכן את סוגי האורגניזמים והניסויים החייבים בנהלי עבודה אלה (ניסויי שדה ייבחנו ויאושרו על ידי ורצ"מ). שיתוף הפעולה שיושג בין כל המגזרים שיבואו במגע עם צמחים מהונדסים - אקדמיה, הציבור, חברות וחקלאים - לבין ורצ"מ יאפשר לבצע ניסויים בצמחים מהונדסים ולגדל אותם בבטיחות הנדרשת לאדם ולסביבה ויתרום לפיתוח, קידום ותיחכום החקלאות וההנדסה הגנטית בארץ.