אותנו הביולוגים היא מעניינת במיוחד עקב היותה יצור הפלואידי (n=1) וברביית הבתולין שלה - כלומר, כל אקרית נקבה (שהיא הפלואידית) מטילה כמה עשרות ביצים ומהביצים (שאינן מופרות) בוקעות נקבות בלבד - זה לא לגמרי מדוייק, כי מדי פעם בוקעים מהביצים גם זכרים (גם הם הפלואידים), אך שיעורם אינו עולה בד"כ על חמישה אחוזים.
ממה נובע יחס הזוויגים הנ"ל? האם בכלל צריכים פה זכרים? האם יש באקריות אלה רבייה מינית והאם תוצריה הם דיפלואידים? ואם לא צריכים זכרים - למה בכלל יש כאלה בכמות קטנה באוכלוסייה?
ובכן, לחלק מהשאלות האלה יש תשובה מאד מעניינת.
בכל נקבה כזו, וגם בביצים שהיא מטילה, חיים גם כמה עשרות של חיידקים סימביונטיים. החיידקים הסימביונטים, שהם כניראה אובליגטוריים (לא ניתן לגדלם שלא בתוך המאכסן), שייכים למין אחד, חדש, השייך לקבוצת ה- Flavobacterium/Cytophaga.
כדי לבדוק אם להמצאות החיידקים יש משמעות מבחינת מין הצאצאים, טיפלו בקבוצת אקריות באנטיביוט טטרציקלין במשך שלושה ימים, במקביל לקבוצת אקריות ששמשה כקבוצת הביקורת (ולא טופלה בטטרציקלין). לאחר תום הטיפול, נאספו הביצים שהוטלו בעשרת הימים הבאים. התוצאות היו מרשימות: בעוד שבקבוצת הביקורת אחוז הזכרים היה כ-6% (17 מ-305), כ-50% מהצאצאים של האקריות שטופלו בטטרציקלין היו זכרים (88 מ-174) - עליה של פי 10.
המסקנה: החיידקים מונעים, במנגנון לא ידוע, את התפתחות הזכרית של הזכרים הגנטיים, המתפתחים כנקבות.
כאשר נוצרים זכרים, יש רביה מינית זמנית באוכלוסייה, שכניראה יכולה לתרום לרבגוניות של האוכלוסייה (רק במידה והזכרים עוברים לאוכלוסיה אחרת או שזכרים מגיעים לאוכלוסיה מאוכלוסיה אחרת, השונה ממנה מבחינה גנטית), שאחרת מהווה שבט אחיד מבחינה גנטית.
האם המצאות החיידקים ומניעת הרבייה המינית עשויה לתת יתרון שרידותי לפרטים הנושאים אותה, כאשר תנאי הסביבה יציבים - בכך שאינם צריכים להשקיע ברבייה מינית ובתהליך המורכב של המיוזה?
האם בהשתנות תנאי הסביבה יהיה ייתרון דווקא לחסרי החיידקים?
אנחנו נחכה בסבלנות לתשובה.
לתוצאות אלה משמעות מרחיקת לכת לגבי החשיבות של המהפכה המינית באבולוציה של האיקריוטים.
ובאתרים אחרים:
כתבה על אותו נושא ב-ABC news
תקציר ההמאמר המקורי ב-Science - (המאמר המלא דורש הרשמה)
תודה לאינגריד מסיקה ולד"ר שוקי סער על עזרתם במציאת האתרים הקשורים בכתבה.
