התוצאה העֲגוּמָה היא שמתוך מאות מיליוני טוֹנוֹת של מוצרי פלסטיק שונים שמיוצרים מדי שנה, בערך חצי מהם מגיעים לאשפה וממלאים את המזבלות למיניהן. הבעיה העיקרית של החומרים האלה היא שהם מתפרקים בְּאִטִּיּוּת רבה. יש חומרים שיישארו במצבם המקורי עשרות ומאות שנים, לחלקם אפילו ייקח 1,000 שנים עד שייעלמו לגמרי. שריפה שלהם היא פתרון ממש גרוע מפני שהגזים המשתחררים בְּמַהֲלָכָהּ גורמים לזיהום אוויר אדיר. מִחזוּר נותן פתרון חלקי בלבד – לא את כל המוצרים אפשר למחזר, וייצור חומרים פלסטיים מִתְכַּלִּים גם הוא עדיין לא ממש נפוץ.
אז מה אפשר לעשות? המדענים חושבים כבר שנים רבות על פתרונות חכמים ומנסים אותם במעבדה. אבל מתברר שלא חייבים להיות מדענים מפורסמים על מנת לפתח שיטות חדשות לְפָרֵק פלסטיק. זה סיפורו של נער קָנָדִי, שלפני שנתיים, בגיל 16, הדהים את שופטי תחרות הפרויקטים המדעיים הלאומית שהתקיימה באוֹטָוָוה כשהציג שיטה מַהְפְּכָנִית לפירוק שקיות ניילון (פּוֹלִיאֶתִילֶן) באמצעות חיידקים, בתוך שבועות ספורים במקום אלף שנים. משתלם ביותר לכדור הארץ!
שקיות פלסטיק טחונות
הרעיון שהוביל את דָּנִיֵּאל בָּארְד היה פשוט: אם בטבע קיימים חיידקים שמסוגלים לְעַכֵּל פלסטיק, חשב לעצמו, הרי שצריכה להיות דרך לבודד
אותם מהחיידקים האחרים. הוא החליט לקחת אדמה, שבתוכה יש חיידקים מסוּגִים שונים, ולספק לחיידקים פלסטיק בתור מזון - הכול כדי שזוללי
הפלסטיק יתרבו יותר מֵאֲחֵרִים וכך ניתן יהיה לזהות אותם. אמר, ועשה: בתחילה הוא עבר במטבח של הוריו ואסף שקיות ניילון שהִצְטַבְּרוּ שם. הוא טחן אותן בעזרת עֱלִי ומַכְתֵּשׁ, ואז הוסיף לאבקה שהתקבלה אדמה, כמה חומרים כימיים, מי ברז ותמצית שְׁמָרִים. את כל זה הוא טִלְטֵל במכשיר מיוחד במשך שלושה חודשים, כדי לאפשר לחמצן להיכנס לתַּעֲרוֹבֶת, וכדי לאפשר מגע טוב בין האדמה לפלסטיק הטחון. החיידקים שהתרבו יותר מכולם היו זוללי הפלסטיק, משום שפלסטיק היה מקור הפחמן היחיד בתערובת - ופחמן הוא חומר חִיּוּנִי ליצורים חיים.
אחרי שלושה חודשים של טלטול וערבול הוציא דניאל את התמיסה ואז חילק את החיידקים שבָּהּ לארבעה כלים. לכולם הוא הכניס מַצַּע גִּידּוּל לחיידקים וגם חתיכה של שקית ניילון ששקל לפני כן. באחד מהכלים, שהיה כְּלֵי הַבִּקּוֹרֶת, הורתחו החיידקים עד שמתו כך שלא היו יכולים להשפיע על משקלו של הפלסטיק. שוב הוא חיכה, הפעם רק שישה שבועות, ואז התברר לו שחוּץ מהשקית שבצלחת הביקורת, פיסות הפלסטיק איבדו 17 אחוזים ממשקלן.
סְפִינגוֹמוֹנָס ופְּסֶאוּדוֹמוֹנָס זוללים פלסטיק
עכשיו כבר היה ברור – יש באדמה חיידקים שיכולים לפרק פלסטיק. אבל איך מזהים אותם? התברר שבַּתְּמִיסָּה היו ארבעה סוגי חיידקים, ובהמשך
דניאל הצליח לבודד אותם. הוא החליט לחזור ולשים כל אחד מהם בכלי עם מצע גידול ופלסטיק כדי לראות מי הוא האלוף. הוא לא הסתפק רק
בזיהוי מְפָרֵק הפלסטיק הטוב ביותר, אלא ניסה לראות אם שני חיידקים עובדים ביחד טוב יותר מאחד לבד, והתוצאות היו מדהימות.המחקר הוביל אותו, בסופו של דבר, אל החיידק החביב סְפִינגוֹמוֹנָס, שבטמפרטורה של 37 מעלות צֶלְזְיוּס יחד עם מעט מֶלַח נַתְרָן אַצֶטָט וחיידק חבר נוסף בשם פְּסֶאוּדוֹמוֹנָס, הצליח לפרק 43 אחוזים מהפלסטיק בשישה שבועות בלבד.
זה קרה לפני שנתיים. מאז המשיכו מדענים לפתח את התגלית המְקוֹרִית של דניאל, והם עדיין מחפשים את התנאים הטובים ביותר לחיידקים האלה לפעול ולפרק חומרים פלסטיים אחרים משקיות הניילון שאנחנו מקבלים בסופרמרקט.
החוקרים האלה מקווים לִרְתּוֹם את הטבע לשירות האדם, ולהצליח לבודד סוגים נוספים של חיידקים שמסוגלים להתמודד עם הַרְרֵי הָאַשְׁפָּה הפלסטית שבמזבלות ברחבי העולם. זה ייקח כנראה לא מעט שנים, ועד אז כדאי להמשיך ולמחזר, ובעיקר להשתדל להשתמש בכמה שפחות מוצרי פלסטיק מזהמים שאינם מִתְכַּלִּים.
