חוקרים מקנדה טוענים שמושבות חיידקים מצליחות להתקיים גם בתנאים הקיצוניים השוררים מתחת לקרחונים, ושבתקופת המעבר בין תקופת קרח לתקופה חמה, עשויות להיות להן השפעות חשובות על האקלים.
מושבות של חיידקים נמצאו מתחת לקרחונים גם בעבר, אך ההנחה הרווחת הייתה שהם במצב רדום או מתים. לאחרונה הצליחה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אלברטה באדמונטון (קנדה) לגלות שהחיידקים הללו משגשגים ומתרבים בתנאי החשכה והקור הדומים לאלה ששוררים מתחת לקרחונים. החוקר מייקל בירד מאוניברסיטת קנברה באוסטרליה צוטט כאומר "מסתבר שמיקרואורגניזמים אכן יכולים להתקיים כמעט מכל דבר ובכל מקום".
מושבות החיידקים חיות בתוך או בסמוך לשכבת דקיקה של מים נוזלים אשר נוצרת מתחת לקרחונים רבים בשל החום שנפלט מהאדמה ובשל כוח החיכוך בין הקרח לקרקע. תנאים אלה היו כנראה שכיחים מאד מתחת לקרחונים רבים בעידני הקרח, כך שבהחלט סביר להניח שמושבות עצומות של חיידקים חיו מתחת לקרחונים באותם זמנים.
דגימות קרח שנלקחות על ידי קידוחים עמוקים לקרחונים משמשות ככלי מחקרי ראשון במעלה לזיהוי ריכוזי הפחמן הדו-חמצני והמתאן, שני גזי-חממה מרכזיים בחשיבותם. התצפיות מראות שריכוזיהם של המתאן והפחמן הדו-חמצני פחתו בעת עידני הקרח, למרות שהצמחייה על פני הקרקע נפגעה מתנאי האקלים הקר (מה שאמור היה להעלות את הריכוז שלהם, בהעדר צמחים ירוקים המסוגלים לבצע הטמעה). לאן נעלמו כל כמויות הגזים? עד עתה, היו החוקרים סבורים שהן נמסו במי האוקיינוסים ושקעו כסלעי-משקע בקרקעיתם. אולם, דגימות סלעים שנותחו אינן מראות זאת.
הפתרון לפער זה יכול להיות מסובר על ידי התגלית האחרונה. הפחמן הדו-חמצני והמתאן נלקחו מהאטמוספירה על ידי החיידקים, ו"נכלאו" מתחת לקרחונים בעת תקופות הקרח. עם ההתחממות וההפשרה ההדרגתית של הקרחונים, שוחררו הגזים הללו בחזרה לאוויר ובמידה מסוימת האיצו את תהליך ההתחממות. עד עתה, לא נכללה השפעה אפשרית זו של החיידקים על מחזור הפחמן הדו-חמצני בחשבון בכל המודלים של שינויי האקלים. כעת, סבורים החוקרים מקנדה, אין מנוס מלהתחשב בהם.
