מחלת היאפים וסרטן הערמונית - הקשר הנגיפי?

מחלת היאפים, או בשמה האנגלי Chronic fatigue syndrome (CFS), מתאפיינת בעייפות כרונית, היכולה להימשך חודשים ואפילו שנים. בבדיקות דם יש סימנים לדלקת כרונית שלא הצליחו לזהות את הגורם לה ומורגשת ירידה ניכרת בתאי T "הורגים" (Natural T killer cells). "ההכרזה" על כך שזו אכן המחלה שתקפה את החולה מבוססת על שלילת מחלות אחרות שלהן תסמינים וסימנים דומים, ובמילים אחרות - מחלות שבהן החולה מדווח על תחושות דומות, ויש להן נתוני מעבדה או אחרים הניתנים לאבחון. המחלה "תוקפת" אחד מתוך כמאה אנשים במדינות המערב. אין הסכמה בקהילה הרפואית האם מדובר במחלה ייחודית או שמדובר באוסף של מחלות דומות, שלכל אחת גורם עלום אחר.

בלוטת הערמונית היא בלוטה בגודל ערמון שהיא חלק ממערכת המין הזכרית, מייצרת מרכיבים של נוזל הזרע וממוקמת סמוך לפי הטבעת. סרטן הערמונית, או אדנוקרצינומה של תאי בלוטת הערמונית, הוא הסרטן השני בחשיבותו כגורם לתמותה בגברים (מקדים אותו רק סרטן הריאות). כמו ברוב המחלות הסרטניות האחרות, הגורמים למחלה אינם ברורים. המחלה מופיעה בעיקר בגברים מעל גיל 50, כש-80% מהמקרים הם בגברים מעל גיל 65. אבחון מוקדם, והטיפול שבעקבותיו, מאפשר להתגבר על המחלה.

לפני כשלוש שנים נמצא הנגיף Xenotropic murine leukemia virus - related virus (ובקיצור XMRV) בכמה חולים בסרטן הערמונית ובבדיקה סטטיסטית התברר שהנגיף נמצא ברבע מהביופסיות של החולים. כאן לא ברור אם יש קשר סיבתי בין הנגיף למחלה. לפי אחת ההשערות שהועלתה, התאים המתחלקים במהירות של תאי הסרטן הם אתר הדבקה מַתְאים לנגיף.

לאחרונה, באוקטובר 2009, מצאה קבוצת מחקר בראשותו של וינסנט לומברדי (Lombardi), ממכון Whittemore Peterson בקליפורניה, את אותו נגיף בכשני שלישים (68 מתוך 101) מהחולים במחלת היאפים. באוכלוסייה "בריאה", ששימשה כביקורת, אותר הנגיף "רק" בכארבעה אחוזים (8 מ-218) מהנבדקים. האם הנגיף הוא הגורם למחלה או אחד הגורמים לה? ואם כן, מה קורה בשליש החולים האחרים?

האלטרנטיבה היא שהמחלה מאפשרת את ההדבקה בנגיף, שאינו מדביק בדרך כלל אנשים בריאים (כלומר - שהופעת הנגיף בחולה היא תוצאת המחלה ולא הגורם לה).

הנגיף XMRV משתייך לנגיפים המהופכים - Retroviruses, (שאליהם משתייך גם הנגיף HIV, הגורם למחלת ה-AIDS). נגיפי RNA חד-גדילי אלה מתאפיינים בכך שבשלב ביניים במחזור החיים שלהם משתלב העתק DNA שלהם (cDNA) בגנום של התא המאכסן. נגיף זה משתייך למשפחה של נגיפי עכברים, Murine leukemia viruses (MLVs), המוכרים ונחקרים כבר כ-25 שנה. עד היום לא נמצא קשר בין נגיפים ממשפחה זו למחלות באדם, על אף העובדה שהם מוכרים כמזהמים של תרביות תאי אדם, הנמצאות בשימוש במעבדה.

אורך הגנום של הנגיף הוא כ-8000 נוקלאוטידים - רק כ-30 מהם נבדלים בין הנגיפים של חולי מחלת היאפים והנגיפים של חולי סרטן. (לשם השוואה: נגיפי HIV שמבודדים מהחולה נבדלים ביניהם במאות נוקלאוטידים).

עדיין לא ברור כיצד מועבר הנגיף בין המאכסנים. מציאת הנגיף ונוגדנים אליו בדם החולים (והנשאים) עשויה לרמוז על העברה דרך מוצרי דם או על-ידי נוזלי גוף אחרים.

תופעה מעניינת, המופיעה בשתי המחלות, היא ירידה בפעילות של האנזים האנטי נגיפי האנושי RNAseL. האם ירידה זו מאפשרת את ההדבקה בנגיף, או שהיא תוצאה מפעילות הנגיף?

עדיין רב כאן הנסתר על הגלוי ודרושים מחקרים נוספים שיקבעו אם יתאפשר להתחסן כדי לא לחלות במחלת היאפים (ו/או בסרטן הערמונית) ואם כבר חלינו - אולי תרופות אנטי נגיפיות (כגון אלה שמשתמשים בהם כנגד נגיף ה-AIDS) יעזרו לנו להתגבר על המחלה.