נגיפי האבולה (Ebola) התגלו לראשונה לפני למעלה מ-30 שנה. כיום מוכרים שלושה זנים קטלניים (הגורמים ל-90-50 אחוזי תמותה בחולים): הזן
הזאירי (E. Zaire), הזן הסודני (E. Sudan), והזן החדש (שנתגלה רק בשנת 2007), E. Bundibugyo. כמו כן זוהו עוד שני
זנים: אבולה חוף השנהב (E. Coite d'Ivoire), שעליו יש מעט מידע (נפגעה ממנו ביינתיים, ב-1994, וטרינרית, לאחר שנתחה פגר
של שימפנזה, והחלימה). זן נוסף, E. Reston, אינו גורם למחלה בבני אדם, אך קטלני (כ-30% מהחולים) לקופים מקוק ארוך זנב
(Macaca fascicularis). (וראו "לקריאה נוספת").
אחת הבעיות המרכזיות בהתמודדות של ארגוני הבריאות עם נגיפי האבולה היא היעדר המידע על המאגר הטבעי שממנו מגיעים הנגיפים אל הקופים (מקק
ארוך זנב) קופי האדם (גורילות ושימפנזים) והאדם: אילו בעלי חיים (או אורגניזמים אחרים, אולי צמחים?) מאכסנים אותם אצלם בין ההדבקות
הקטלניות? אמנם, ניסיונות למצוא את הנגיף במאכסנים מסוגים שונים נכשלו, אבל חוקרים הצליחו להדביק בצורה מלאכותית כמה מינים של
עטלפים, שנשאו את הנגיף ללא גילוי סימני מחלה, - אך אין להסיק מכך מסקנות לגבי מה שקורה בטבע.
הזן שאינו קטלני לבני אדם, Ebola reston, מקורו בפיליפינים: הוא התגלה תחילה ב-1989 בעיר רסטון שבווירג'יניה, ארצות הברית,
בקופי מקק שיובאו מהפיליפינים, ואחר-כך גם במקומות נוספים, אליהם יובאו קופים מהפיליפינים, בארצות הברית (ב-1990 בטקסס
ובווירג'יניה וב-1996 בטקסס) ובאיטליה (1992). נוגדנים לנגיף נמצאו בבני אדם שנחשפו לחיות שנפגעו, הן בארצות הברית והן באי
מינדנאו שבדרום הפיליפינים, שם גידלו בחוות את הקופים שיוצאו. הנוגדנים מעידים על כך שהם נדבקו בנגיף אך לא חלו. לא הצליחו
לברר, מהיכן הגיע הנגיף אל הקופים.
בשנתיים האחרונות מתו חזירים באופן חריג בארבע חוות באי לוזון בצפון הפיליפינים (בו שוכנת גם הבירה מנילה). מרקמות של כל 28 החזירים
המתים, שנשלחו לאיתור הגורם למגיפה, בודד הנגיף שהיה אחראי לה
(Porcine reproductive and respiratory syndrome - PRRS). אך מששה מהם בודדו גם נגיפי
Ebola reston, שאינם קשורים למגיפה שהתפרצה בקרב החזירים.
לבקשת הממשלה הפיליפינית, מומחים של ארגון הבריאות העולמי (WHO), של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) ושל הארגון לבריאות בעלי החיים
(OIE) ישתפו פעולה וינסו לאתר את המאגר הטבעי של הנגיף - המקור ממנו הגיע הנגיף לחזירים ולקופים, ואת דרכי ההעברה שלו. במידה ויהיו
תוצאות, יתכן שבעקבותיהן יתאפשר לזהות את המאגרים של נגיפי האבולה הקטלניים לבני האדם?
לקריאה נוספת
דרור בר-ניר, נגיפי יום הדין - אבולה ומרבורג, "גליליאו" 112, דצמבר 2007.
דרור בר-ניר, נגיף אבולה "נכה" לטובת המחקר, "גליליאו" 115, מרץ 2008.
באתר ה-FAO
