תאונת עבודה עם נגיף קטלני

את נגיפי האבולה (Ebola), שהתגלו לראשונה לפני למעלה מ-30 שנה, הזכרנו במדור "החיים בקטן" (גיליון 112, דצמבר 2007) ובכמה ידיעות בהמשך. מדובר בשלושה זנים של נגיפים קטלניים: הזן הזאירי (E. Zaire), הזן הסודני (E. Sudan) והזן הבונדיבוגיי, E. Bundibugyo. שני זנים נוספים, אבולה חוף השנהב (E. Coite d'Ivoire), ו-E. Reston, אינם קטלניים לבני אדם, אך האחרון קטלני (לכ-30% מהחולים) לקופי מקוק ארוך זנב.

מגע ישיר עם דם או נוזלי גוף אחרים המכילים את הנגיף הוא המחולל את ההדבקה. המחלה מתחילה לרוב כמחלה דמויית שפעת, כשאחריה מתפתחים שלשולים דמיים והקאות. כמה ימים אחר-כך מתחילים דימומים קשים מהאף, מהפה ומהעיניים. בהתאם לזן, התמותה עלולה להגיע ל-90%. בינתיים אין טיפול או חיסון למחלה, וחוקרים בכמה מעבדות בעולם עובדים על שינוי מצב זה.

אף על פי שמקפידים על הוראות בטיחות מחמירות כשחוקרים נגיפים קטלניים שכאלה, אי אפשר להימנע לגמרי מתאונות עבודה איתן ועל אחת כזו, שקרתה ב-12 במרס השנה, אדווח להלן.

חוקרת במכון לרפואה טרופית בהמבורג, גרמניה, הזריקה נגיפים של הזן הזאירי לעכברים, כשהיא עוטה שלוש כפפות על כל אחת מידיה, ודקרה בטעות את אצבעה. בזמן התאונה לא היה ברור אם בכלל חדרו נגיפים לגופה של העובדת, אך היא הוכנסה לבידוד כאמצעי זהירות ואף הוזרק לה תרכיב ניסיוני שהובא מקנדה ושעדיין לא נוסה על בני אדם. לאחר ההזרקה התפתחו אצלה כאבי ראש, כאבי שרירים, ועליית טמפרטורת הגוף, שחלפו במהירות ולא חזרו, וכנראה היו תופעות לוואי של התרכיב.

לאחר 21 יום (תקופת הדגירה המקסימלית המוכרת בעבור ההדבקה בנגיף) בבידוד ותחת השגחה רפואית, שוחררה העובדת לביתה בלי שהתגלו בה כל סימני מחלה.

התרכיב הניסיוני הורכב מחלבוני מעטפת חיצוניים של הנגיף, ששולבו במעטפת של הנגיף Vesicular stomatitis virus. לחוקרים ולרופאים עדיין לא ברור אם היה זה התרכיב שמנע את התפתחות המחלה, או שכמות הנגיפים הראשונית היתה מעטה מדי. בבדיקות של מערכת החיסון של החוקרת ינסו להכריע בין שתי האפשרויות. אם ימצאו אצלה גם נוגדנים כנגד מרכיבים פנימיים של הנגיף, יהיה ברור שהיא הודבקה בנגיף.


לקריאה נוספת
דרור בר-ניר, נגיפי יום הדין - אבולה ומרבורג, "גליליאו" 112, דצמבר 2007.

דרור בר-ניר, נגיף אבולה "נכה" לטובת המחקר, "גליליאו" 115, מרס 2008.