האבעבועות השחורות היתה מחלה נגיפית, שנגרמה על ידי הנגיף Variola. המילה variola תארה עוד משנת 570 את המחלה ומקורה במילים הלטיניות varius (צבוע) ו-varus (צלקת, סימנים על העור). השם האנגלי smallpox (שלפוחית=pox) ניתן למחלה בסוף המאה ה-15 כדי להבדילה ממחלת העגבת (great pox).
הנגיף גדול (400x250 ננומטר) יחסית לנגיפים אחרים ואף ניתן לראותו במיקרוסקופ אור. הוא עטוף בממברנה שומנית והחומר התורשתי בו הוא DNA. הנגיף משוייך למשפחת ה-poxviridae, בה נמנים נגיפים רבים נוספים. לכל הנגיפים במשפחה חלבונים משותפים במעטפת, וחיסון כנגד נגיף אחד מהמשפחה מקנה חסינות גם כנגד השאר.
הנגיף חודר לגוף האדם דרך מערכת הנשימה, מתרבה במערכת הלימפואידית וחודר לזרם הדם. משם הנגיף מגיע למערכת הרטיקולואנדותליאלית (כבד, טחול ומח עצמות) שם הוא מתרבה שוב, בכמות משמעותית, חודר שוב לדם ומגיע לכל אברי הגוף (עד כאן עברו כחמישה ימים). אז מתפתחות האבעבועות האופייניות למחלה על העור. יש שלבים מספר בהתפתחות האבעבועות (ראשוניות, צלולות, עכורות, גלד וצלקת) אך תמיד כל האבעבועות נמצאות באותו שלב בו זמנית (להבדיל ממחלות פריחה אחרות כ"אבעבועות רוח").
התסמינים האחרים של המחלה, מלבד האבעבועות, הם כלליים יותר: הרגשה כללית רעה, טמפרטורה גבוהה (מעל 40 מעלות), צמרמורות, הקאות, כאבים בראש ובגב, ולפעמים גם כאבי בטן ושלשולים.
המחלה פגעה בבני אדם בלבד במשך כעשרת אלפים השנים האחרונות. העדות הפיזית הראשונה לקיומה נמצאה במומיה של רעמסס החמישי ממצרים, שמת ב-1157 לפנה"ס ממחלה זו, שפצעי המחלה נראו בה היטב. זו מחלה קטלנית, הקוטלת כ-20%-60% מהלוקים בה. לחלק מהשורדים נותרות צלקות מכוערות בפנים ולפחות שליש מהם לוקה בחרשות או בעוורון.
המחלה היתה קטלנית בילדים הרבה יותר מאשר במבוגרים (בהתפרצויות המתועדות במאה ה-18 בברלין דווח על 98% תמותה ובלונדון 80%). במספר תרבויות היה מספר הילדים שנפטרו מהמחלה כל-כך גדול, עד שלא נתנו להם שם עד אחרי שנדבקו במחלה והחלימו ממנה.
קורבנות מפורסמים של המחלה הם: הקיסר מרקוס אורליוס (רומא, 180), אבו אל עבס אל-ספאח (החליף העבאסי הראשון, 754), המלך Thadominbya (בורמה 1368), הקיסר האצטקי Ciutlahuac (בשנת 1520), המלך Boramaraja הרביעי (סיאם, 1534), כל המשפחה המלכותית בצילון (1582), הנסיך בלתזר קרלוס, יורש העצר הספרדי (1646), וויליאם השני מאורנג' ואשתו הנרייטה (1650), הקיסר פרדיננד הרביעי באוסטריה (1654), הקיסר הסיני פו-לין (1661), המלכה מרי השנייה באנגליה (1694), המלך נגסי באתיופיה (1700), הקיסר היפני היגשיאמה (1709), הקיסר יוזף הראשון באוסטריה (1711) , המלך לואי הראשון בספרד (1724), הצאר פטר השני ברוסיה (1730), המלכה אולריקה אלאונורה בשבדיה (1741) והמלך לואי החמישה עשר בצרפת (1774).
ה"פלישה" הארופית לאמריקות (במאה ה-16) ולאוסטרליה (במאה ה-18) הייתה מלווה גם ב"פלישת המחלות האירופיות", מחלות אלו, ובעיקר האבעבועות השחורות, פגעו קשות באוכלוסיות הילידים. דובר אז על הכחדת מחצית מאוכלוסיית מקסיקו, ומספרים גבוהים דומים מאוכלוסיות האינדיאנים במרכז ודרום והאבוריג'ינים באוסטרליה.
כדי להתמודד עם המחלה ותוצאותיה החלו, כבר במאה העשירית (ואולי אף קודם) בעיקר במזרח הרחוק, להדביק ילדים במעט חומר שמוצה מהאבעבועות של החולים במחלה. אמנם חלק מן הילדים לא שרד את הטיפול, variolation, אך אלה שהבריאו היו מחוסנים. למרות הסיכון שב-variolation, התפשט הטיפול בכל האזורים מוכי המחלה כי הסיכון למות מהטיפול היה נמוך בצורה משמעותית מהתמותה מהמחלה עצמה.
בשנת 1796 יישם הרופא הבריטי אדוארד ג'נר (Jenner) את תצפיותיו - שאנשים החולים באבעבועות הבקר - מחלה שאינה קטלנית לבני אדם, אינם חולים באבעבועות שחורות. הוא מיצה את החומר מאבעבועות הפרות, והדביק בו ילדים בריאים. לאחר זמן, הדביק אותם באבעבועות שחורות והילדים לא חלו. ניסויים אלה של ג'נר הקנו לו את התואר "אבי תורת החיסון".
היום אנו יודעים שמחלת אבעבועות הפרות, נגרמת על-ידי נגיף אחר, cowpox virus, השייך לאותה משפחת נגיפים כמ נגיף אבעבועות השחורות.
תרכיב הדומה לאותו תרכיב מקורי של ג'נר, אך המכיל את הנגיף vaccinia (גם הוא מאותה משפחה), שימש אותנו במשך שנים ארוכות והקטין בצורה משמעותית את התחלואה מהמחלה (רבים מאיתנו שנולדו לפני שנות השמונים נושאים על כתפם בגאווה את עקבותיו של אותו חיסון. יש לחיסון גם חסרונות - תופעות לוואי, ויכולתו לגרום למחלה קשה באנשים פגועי מערכת חיסון. אנשים כאלה השתדלו לא לחסן, ואי הדבקתם על-ידי הנגיף נבעה מהיותם "מוקפים" באנשים מחוסנים.
כתבתי על המחלה בלשון עבר כי המחלה הזו אינה קיימת יותר בטבע. זו המחלה הראשונה שהוכחדה בשיתוף פעולה בינלאומי בניהולו של ארגון הבריאות העולמי. בשנת 1967, כאשר מספר הנפגעים השנתי מהמחלה היה כ-15 מיליון איש, הכריז הארגון "מלחמה" על המחלה.
עשרות צוותים רפואיים הועמדו בכוננות לכל מקרה מחלה שידווח בכל מקום בעולם. צוותים אלה הגיעו לכל מקום ודאגו לבודד את החולים ולחסן את כל אלה שהיו במגע קרוב עמם. המקרה האחרון הטבעי דווח בסומליה בשנת 1977. שני מקרים נוספים קרו ב-1978 בבריטניה, כשעובדי מעבדה נפגעו ב"תאונת עבודה".
שלוש תכונות של הנגיף איפשרו את ההדברה:
א. הנגיף מדביק בני-אדם בלבד.
ב. לא קיים מצב שבו הנגיף נשאר בגוף בצורה רדומה.
ג. קיומו של חיסון יעיל.
מאז עברו כ-25 שנה ללא אף מקרה של המחלה. בשנת 1980 הכריז ארגון הבריאות העולמי על מיגורה של המחלה ואז הפסיקו את החיסון השיגרתי כנגדה.
גם הנגיפים שהוחזקו במעבדות הושמדו. באופן רשמי קיימות היום רק שתי מעבדות, אחת בארצות הברית ואחת ברוסיה, בהן מוחזקים הנגיפים תחת פיקוח הדוק (ועליהם מרחף גזר דין מוות שכבר נדחה לפחות שלוש פעמים. כרגע הדחייה היא עד להודעה חדשה). אך עדיין קיים חשש שמספר מדינות מחזיקות את הנגיף לצרכי לוחמה ביולוגית.
אצל הגורמים המודיעיניים האפשרות הזו תמיד עמדה על הפרק ולכן רבים מהצבאות המערביים (כולל צה"ל) ממשיכים לחסן את מרבית חייליהם גם מאז ההכרזה על מיגור המחלה.
הרעיון להשתמש בנגיפי האבעבועות השחורות כנשק ביולוגי אינו חדש. כבר ב-1763, במהלך המלחמה בין הכוחות הצרפתיים והאנגלים על השליטה בצפון אמריקה, דן הגנרל האנגלי Jeffrey Amherst עם עמיתיו על האפשרות להדביק את השותפים האינדיאנים של הצרפתים במחלה. המסמכים שנותרו מאותה תקופה אינם מספרים לנו אם התוכנית הגיעה לידי מימוש, וייתכן שהפגעותם של האינדיאנים מהמחלה היתה מעצם "יבואה" כפי שהוזכר לעיל.
אז ממה אנו חוששים היום: הסבירות שלעיראק או לגורם טרוריסטי אחר יש טכנולוגיה לשלוח את הנגיפים בטיל אלינו היא ממש אפסית. כך שיכולת הלחימה הביולוגית בנגיף זה מחייבת בעצם לשלוח אנשים עם מבחנות (או אפילו חולים) או מטוסי ריסוס.
החיסון: התרכיב שאיתו מחסנים בעשורים האחרונים כנגד המחלה הוא תרכיב של נגיף ה-Vaccinia. נגיף זה גורם למחוסנים בריאים לדלקת מקומית בלבד. יעילות החיסון כ-95% וסבורים שהוא טוב ל-5-10 שנים ואולי אף יותר.
משרד הבריאות מתארגן לחסן את כל האוכלוסיה במקרה הצורך. עד עכשיו חוסנו צוותים רפואיים ברחבי הארץ - כדי להיות מוכנים לכל צרה. מדמם של המחוסנים ניתן להפיק נסיוב עם נוגדנים לטיפול בחולים.
הסיבה שלא לחסן מיידית (מלבד העניין הכלכלי) נובעת מכך שהנגיף שאיתו מחסנים גורם לתופעות לוואי (בעיקר בפגועי מערכת חיסון) שלא היו משמעותיות יחסית לסיכון בהידבקות בנגיף המקורי בזמן קיום המחלה הטבעית, אך ברמת הסיכון הנמוכה מהמחלה הקיימת היום, מקבלות תופעות הלוואי משקל רב יותר.
ואסיים בתקווה שלא נפגש בנגיף זה שוב.
קישורים
אבעבועות שחורות - עבר הווה עתיד -
ליאור כ"ץ, רם שגיא ואריאל הורביץ - מאתר "הרפואה"מן המוות השחור ועד האבעבועות השחורות - אבי בליזובסקי - מאתר המחוננים של מט"ח
אבעבועות שחורות - באתר משרד הבריאות<
תמונות - מהאתר של המרכז לבקרת מחלות באטלנטה - CDC
אבעבועות שחורות כנשק ביולוגי - Dan Eden- מאתר ViewZone
