צמחים מהונדסים: סיכויים, סיכונים והחקיקה שביניהם

בגיליונות 60 ו-63 עסקנו בנימוקים בעד ונגד השימוש בצמחים מהונדסים גנטית. לפניכם מאמר נרחב ומעודכן בנושא זה, הכולל גם סקירה על עמדות מדינות שונות בעולם ביחס לסוגיה זו. העמדה המקובלת כיום על מרבית המומחים היא שלמרות שעדיין אין לשלול מכול וכול סיכונים אפשריים של שימוש נרחב בצמחים מהונדסים, הרי שקרוב לוודאי שלא נובעת מהם, או ממזון שמקורו בהם, כל סכנה מיידית ומשמעותית. קצב התמורות בשטחי המזרע העולמיים מאפיל על כל הדיון

משחר התרבות החקלאית, מזה אלפי שנים, מתרבת האדם צמחים מבין צמחי הבר, במטרה לקבל זנים שאותם מגדלים החקלאים לרווחת האנושות. מגוון הגנים בכל מין-ביולוגי הוא הגורם שמגביל את אפשרויות הטיפוח הקלאסי. כשמופיעה מחלת צמחים חדשה התוקפת מספר מינים, מציאת צמח עמיד למחלה בין קרובי הבר של מין מסוים מאפשרת שילוב הגן שמקנה עמידות בזני התרבות על ידי הכלאות בין צמח הבר העמיד לבין זנים תרבותיים של אותו מין; אך בגלל המחסום הטבעי בפני הכלאה בין מינית, לא ניתן לנצל אותו צמח כמקור להקניית עמידות למינים אחרים הנתקפים על ידי אותו מזיק או גורם מחלה. יתרה מזאת, המהלך הקלאסי של הכלאת צמחים וטיפוחם כדי לשלב גנים חדשים בזנים חקלאים מתקדמים ממושך מאוד ומחייב מאמצים רבים. המכלוא הראשוני בין הזן התרבותי לבין מין הבר הקרוב אכן מכיל את הגן הדרוש אבל גם מכיל גם הרבה גנים הנושאים תכונות שליליות. במהלך ההכלאה גם נפסדות כמה מהתכונות החיוביות של זן התרבות. בטכניקה המקובלת נפטרים מהתכונות השליליות בסדרה ממושכת של הכלאות ומשיבים את התכונות הרצויות של זן התרבות. לעתים לא ניתן להשיב באופן מלא את התכונות הרצויות שעל שילובן בזני התרבות עמלו במשך שנים.

פיתוח טכנולוגיית הההנדסה הגנטית (GM) מאפשר להתגבר על שתי מגבלות: האחת, משך הזמן הדרוש להחדרת הגן הרצוי והשנייה - הפסד גנים רצויים מחד גיסא וכניסת גנים שליליים מאידך גיסא. טכנולוגיה זאת מאפשרת החדרת גן יחיד, שמקורו בכל אורגניזם שהוא, לצמח התרבות. וכך, מגוון המקורות מתוכם ניתן "לשאול" את הגן האחראי לתכונה אותה רוצים לשלב משתרע על כל עולם החי, ובנוסף ניתן לבנות גנים חדשים מלאכותיים שאינם קיימים בטבע (למשל, על ידי שינוי מכוון של גנים קיימים). ההנדסה הגנטית כוללת גם מגוון טכנולוגיות המאפשרות לשלב את הגן הרצוי "במכה אחת" - ושלא באמצעות הכלאה מינית - במין התרבות, מבלי לפגוע ביתר התכונות הרצויות, ובכך מתקצר ומתייעל תהליך הטיפוח.

טכנולוגיה זו המאפשרת ל"הנדס" את צמחי התרבות נושאת בחובה אפשרויות אדירות לשיפור איכות החיים, וכבר כיום יישומה מגביר במידה ניכרת את ייצור המזון. בהיות הטכנולוגיה בעלת עוצמה המבוססת על שבירת המחסומים הקיימים בטבע למניעת העברת גנים בין מינים שונים, יישומה מחוץ למעבדה מעורר פולמוס ציבורי חריף והתנגדות הנובעת בעיקר משני נימוקים:
א. תפישׂה דתית הרואה בהנדסה הגנטית התערבות במעשה הבריאה.
ב. חשש לסיכונים עתידיים, גם כאלה שלא מזוהים כעת, אשר עלולים להתגבר עם השימוש הנרחב בטכנולוגיה.

החששות מפני הסיכונים העתידיים מתייחסים הן להשפעת המוצר המהונדס על הצרכן והן להשפעתו על סביבת הצומח והחי. עד כה לא התממשו החששות בפני הסיכונים העתידיים.

היתרונות הנובעים מהצמחים המהונדסים מחד גיסא, והחששות בפני שימוש בהם מאידך גיסא, מחייבים חשיבה יצירתית ומעמיקה של ארגונים מתחום החקלאות, המדע, התעשייה, המשפט והצרכנים. גישה רב תחומית זו יוצרת רב שיח ממנו נגזרים נהלים וחקיקה. במאמר זה נסביר את עיקרי הטכנולוגיה, יתרונותיה, סיכונים אפשריים, טכנולוגיות שפותחו להתמודדות עם הסיכונים, ונסקור את המעמד החוקי של ייצור וגידול צמחים מהונדסים בארץ ובחלק ממדינות העולם.

בכל האורגניזמים החיים, להוציא חלק מהנגיפים (וירוסים), כל גן המכתיב תכונה תורשתית מהווה מקטע מתוך מולקולות הדנ"א המהוות את כלל החומר התורשתי (גנום) של המין-הביולוגי. שינוי החומר התורשתי באמצעות הנדסה גנטית כולל שלושה שלבים:

1. זיהוי ובידוד גן (מקטע דנ"א) מאורגניזם כלשהו המבקר את התכונה אותה רוצים לשלב בצמח היעד. לחילופין ניתן לבנות במבחנה גן מלאכותי שיבקר תכונה רצויה של הצמח המהונדס.
2. פיתוח טכנולוגיה להשתלת הגן הזר בגנום של תא של צמח היעד.
3. פיתוח טכנולוגיה ליצירת צמח שלם ופורה מהתא אליו הוחדר הגן הזר.

שתי הטכנולוגיות הנפוצות ביותר להשתלת טרנסגן בתא הצמח:
א. השיטה "הביוליסטית" המשלבת טכנולוגיה פיזיקאלית וביולוגית. בשיטה זאת יוצרים כמות גדולה של עותקי הטרנסגן אותם מצפים על-גבי כדוריות זעירות של מתכת (זהב או טונגסטן). את הכדוריות המצופות בגן יורים באמצעות "אקדח גנים" אל רקמה צמחית. בחלק קטן מהתאים "המופצצים", חלק מהכדוריות חודרות לגרעין התא, המכיל את החומר התורשתי, והגן הזר משולב פיזית בתוך דנ"א התא.
ב. התמרה באמצעות חיידק אגרובקטריום מהונדס גנטית. באופן מקורי החיידק גורם למחלה בהרבה מיני צמחים ומהווה טפיל אשר במהלך האבולוציה פיתח מנגנון מתוחכם להעברת חלק מהגנים שלו אל גנום תאי הצמח, המשמש כ"פונדקאי" עליו ניזון החיידק. בשיטות ההנדסה הגנטית שינו את החיידק כך שהוא עדיין מסוגל להעביר מקטעי דנ"א לצמחים, אבל מבלי לגרום למחלה. הטרנסגן אותו מעוניינים להעביר לצמח היעד משולב בתוך מולקולת ה"נשא" של החיידק המהונדס. הדבקת רקמה צמחית בחיידק המהונדס מובילה להעברת מקטע הדנ"א המשולב בנשא אל תוך גנום הצמח (שימוש בחיידק זה מקובל ביותר בהנדסה גנטית של צמחים, בשעה שבבעלי חיים משתמשים בנשאים אחרים). בהמשך, התאים המותמרים עוברים ריבוי וברירה ומהתאים המותמרים נוצר צמח מהונדס. בטכניקת ההנדסה הגנטית חייב להתקיים שלב של יצירת צמח שלם במבחנה מהתאים הטרנסגנים. לאחר יצירת הצמח ניתן להרבותו בדרך מינית (על ידי זרעים), או באופן אל-מיני.

הציבור איננו חושש מעצם הטכנולוגיות להחדרת הטרנסגן; ואולם יש החוששים מהצמחים הטרנסגניים עצמם. גם ריבוי אל-מיני של הצמחים המותמרים אינו מהווה בעיה מאחר שהאמצעים המסורתיים לריבוי צמחים אינם מעוררים דאגה בלב הציבור. משחר החקלאות הִרבה האדם צמחים בדרך אל-מינית, כמו עצי פרי מייחורים, בננות מחוטרים, בצל, שום ותפוח-אדמה מבצלים ופקעות. לגבי צמחים, טכנולוגיה זו מקובלת כ"בטוחה", להבדיל מההתנגדות הנמרצת לשיבוט בעלי-חיים ובני אדם, התנגדות שגברה עם הצלחת השיבוט של הכבשה "דולי". בעניין השיבוט נעשה מאמץ חקיקתי במדינות רבות בעולם, כולל ישראל, שמטרתו לאסור התערבות גנטית ושיבוט בני אדם.

טיפוח זנים חדשים הוא תהליך דינאמי ומתמשך שנועד להתאים את הגידולים החקלאיים הקיימים לצרכים ולתנאי סביבה משתנים ונמנו בתהליך הפיתוח כמה יעדים: מענה מהיר כנגד מחלות צמחים ומזיקים חדשים להם רגישים הזנים הקיימים, התאמה לשינויים סביבתיים, הגדלת היבול, שיפור הערך התזונתי, הקטנת השימוש בחומרי הדברה מזהמים, סיוע בסילוק פסולת רעילה (כמו שיירי חומרי נפץ ומתכות כבדות המהווים זיהום סביבתי חמור). יצירת מוצרים חדשים מהווה פרק בפני עצמו בהנדסת הצמחים הגנטית כגון, חומרי חיסון ותרופות אחרות למחלות התוקפות את האדם או את חיות המשק, מיני שמנים תעשייתיים המופקים כעת מבעלי-חיים בלבד (פולימרים פחמימניים בעלי תכונות מבוקשות בתעשייה, ותחליפי חומרים פלסטיים). גם בשיטות הטיפוח המסורתיות ניתן להשיג חלק מאותם יעדים, אלא שקצב הפיתוח בשיטות אלו לא יענה על דרישות השוק; לעומת זאת, חלק מאותם הפיתוחים אפשרי אך ורק באמצעות הנדסה הגנטית.

המודעות לסיכונים הסביבתיים וההתמודדות עם האתגר הבטיחותי מלווים את המדענים העוסקים בהנדסה גנטית כבר מראשית העיסוק בטכנולוגיה זו. אנשי המדע, בהכירם באחריות לבטיחות ניסוייהם ומתוך החשש לבריחת חומר שעלול לסכן את הסביבה, יזמו לראשונה את הדיון בנושא וביקשו לערוך בקרת ניסוייהם. הוצעו שני סוגי מיגון, שונים במהותם, כדרכים למניעת סיכונים אישיים וסביבתיים:
א. מיגון ביולוגי, המתבסס על שימוש במערכות מאכסן-נשא בעלות טווח פונדקאים מצומצם מאוד, או כושר הישרדות נמוך. כלומר, החיידקים שבהם נעשים הניסויים הם מזנים שלא יכולים להתקיים בטבע, אלא רק בתנאי מעבדה.
ב. מיגון פיזי ברמות בטיחות שונות של המעבדות ומתקני המחקר שבהם נעשים הניסויים בהנדסה הגנטית. המעבדות סווגו לקבוצות סיכון ולכל קבוצה נקבעו רמות המיגון הדרושות.

פיתוח זני צמחים מהונדסים טומן בחובו סכנות, אשר טרם התממשו, הכוללות:
א. העצמת העמידות של חיידקים לתרופות אנטיביוטיות.
ב. רעילות ואלרגניות של תוצרי הטרנסגן.
ג. פגיעה באקולוגיה בעקבות העברת טרנסגנים אל מיני בר קרובים, האצת יצירת עשבים רעים חדשים והגברת הסלקציה של מחלות צמחים אלימות.

כנגד הטיעון בדבר אפשרות בריחת טרנסגנים לעמידויות למחלות ומזיקים ממין התרבות אל מיני הבר הקרובים עומדת העובדה שבריחה כזאת עלולה לחול גם כאשר העמידות למחלת הצמח הושגה בשיטות טיפוח קלאסיות. פתרון אפשרי לסכנה שבהעברת גנים לעמידויות לצמחי בר באמצעות האבקה אפשרי על ידי השתלת טרנסגנים לעמידות למחלה בתוך הגנום של אברונים תוך תאיים - מחוץ לגרעין-התא - המכילים חומר תורשתי, דנ"א (כלורופלסטים או מיטוכונדריונים). בתהליך ההפריה אברונים אלה אינם מועברים בדרך כלל מגרגר האבקה לביצית המופרית ובכך מצטמצמת אפשרות הפצת טרנסגנים על ידי גרגרי אבקה הנישאים ברוח ועלולים להפרות מיני בר קרובים.

איומים נוספים אפשריים של הצמחים המהונדסים מתמצים בפגיעה בחרקים לא מזיקים ובחרקים מועילים, העברת גנים בין מינים שונים, איום גלובלי על אספקת המזון לאנושות (בגלל ריכוזיות המסחר בצמחים טרנסגניים בידי קונצרנים השולטים בכל שרשרת הייצור ואספקת הזרעים), ופגיעה בחופש ההחלטה של האדם. אנשים רבים מסרבים לאכול מזון המכיל מוצרי צמחים מהונדסים מסיבות של אמונה או אידיאולוגיה. הכללתם של תוצרים טרנסגניים במזון בלתי מסומן שוללת את חופש הבחירה של המתנגדים למוצרים אלה, דבר העשוי להתפרש כפגיעה בחירות יסודית.

ראשית פיתוח צמחים מהונדסים נעשה במסגרת אוניברסיטאות ומכוני מחקר. בתוך פרק זמן קצר למדו חברות מסחריות כי לתגלית המדעית פוטנציאל מסחרי, דבר שהאיץ את המחקר והמסחור במסגרת החברות הביוטכנולוגיות. השימוש המסחרי המשמעותי הראשון בצמחים מהונדסים נעשה בשנת 1996. בשנת 1999 כ-70% מכלל השטחים בעולם בהם גודלו צמחים מהונדסים היו בארצות הברית, ואחריה ארגנטינה 14% וקנדה 9%, ובאירופה 0.03% בלבד, ומרביתם בספרד. במהלך שנת 2000 חל תהליך מואץ של הגדלת שטחי הגידול של צמחים מהונדסים, במיוחד בארצות העולם השלישי.

משנת 1996 מסתמנת מגמה להגדלת שטחי הצמחים המהונדסים ומספר המדינות המאפשרות גידולם הולך וגדל. תחילה, מאז שנת 1995, העלייה בשטחים בהם גודלו בצמחים המהונדסים חלה בעיקר במדינות התעשייתיות, אולם במהלך השנים הבאות אומץ גידול הצמחים המהונדסים על ידי המדינות המתפתחות וכיום קצב התפשטות גידולם מהיר במדינות מתפתחות מאשר במדינות המתועשות.

גידולי הצמחים הטרנסגנים העיקריים הם: סויה, תירס, כותנה וקנולה (לפתית). שטחי הסויה גדלים בקצב מהיר משטחי שאר הגידולים. שני גורמים הביאו לגידול העיקרי בזריעת צמחים מהונדסים. האחד, עמידות צמח הסויה הטרנסגני לקוטל עשבים ("גליפוסאט" מתוצרת חברת "מונסנטו"; החברה מייצרת גם את הצמחים המהונדסים). השני, תירס טרנסגני המקנה עמידות בפני חרקים מזיקים. וכך החליפו הצמחים המהונדסים של הסויה והתירס את הזנים המסורתיים.

עם התפשטות גידולם של צמחים מהונדסים גברה דאגת הצרכנים. בתגובה לחששות הציבור הפיצה תעשיית הצמחים המהונדסים את הטכנולוגיה במדינות המתפתחות והציגה את המהלך כמלחמה ברעב, בתקווה כי הדבר ישפיע על דעת הקהל ויקטין את החשש מפני מזון "מהונדס". הגישה השיווקית של החברות התמקדה בחקלאים ובמגדלים, ולא בצרכנים שהיוו את ליבת התנגדות הציבור לצמחים טרנסגניים ומוצריהם, התנגדות שלעתים קרובות ניזונה מטיעונים שאינם מבוססים מדעית. בשעה שתשומת הלב הציבורית מוקדשת לדיונים בין מחייבי ההנדסה הגנטית בחקלאות לבין שולליה, הדיון הציבורי כלל אינו עוקב אחר השנויים בשטחי המזרע ונזון מנתונים מלפני כמה שנים.

משנה לשנה גדל מספר המדינות המאפשרות את גידולם של הצמחים המהונדסים. בשנת 2003 התוספו לרשימה 17 מדינות והשינוי בגישתן של מדינות בעולם לצמחים מהונדסים מביא לקצב גידול עולה של שטחי החקלאות המיועדים לצמחים מהונדסים.

בשנת 2004 התמקדו כאמור שטחי המזרע העיקריים של צמחי GM בסויה, תירס כותנה וקנולה. מטרות ההנדסה הגנטית נחלקו בין עמידות לקוטלי עשבים, עמידות לחרקים ועמידות משולבת לחרקים ולקוטלי עשבים. שיפור התנובה באיכותה וכמותה נראה כיעד חקלאי ראשון במעלה וצמחי GM רבים פותחו למטרה זאת אולם בשטחי המזרע העיקריים שולטים הצמחים שהוקנו להם תכונות אחרות.

העמידות כנגד החרקים הושגה על ידי החדרת הטרנסגן המייצר בצמח את הרעלן BT toxin, רעלן המיוצר על ידי החיידק Bacillus thuringiensis ופוגע באופן ייחודי במעי החרק ואינו פוגע בחולייתנים, ולכן ראוי לשימוש בהדברה ביולוגית. הגן החיידקי המקודד את יצירת הרעלן (BT toxin gene) שולב בצמחים מהונדסים גנטית. השימוש בצמח הטרנסגני מפחית מאוד את השימוש בחומרי הדברה כנגד זחלי חרקים מזיקים.

במהלך השנים נתמנו מספר רב של ועדות מדעיות במטרה להמליץ על קווי מדיניות לטיפול בצמחים מהונדסים בהיבטים השונים: הניסויים בעזרתם מפתחים את הצמח, הבעיות האקולוגיות העלולות להופיע, סכנת פגיעה באיכות הסביבה ובעיות בריאוּת הציבור.

ועדה רב-לאומית בחסות החברה המלכותית של לונדון, האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה למדעים של סין, האקדמיה הלאומית למדעים של הודו, האקדמיה הלאומית למדעים של מקסיקו והאקדמיה למדעים של העולם השלישי המליצה בשנת 2000 על הכרח לשלב אנשי מדע בקבלת החלטות גורליות בתחום הביוטכנולוגיה על-ידי חברות פרטיות, תאגידים וממשלות, שכן החלטות אלו עשויות להשפיע על האנושות והמקורות הטבעיים של הצמחייה במאה ה-21. המלצות הוועדה כוונו מחד גיסא כלפי מפתחי הצמחים המהונדסים ומאידך גיסא כלפי הפלוגתא הציבורית בעניין החדרת מוצרי מזון שהם תוצרי צמחים מהונדסים.

הוועדה המדעית הבינלאומית הגיעה למסקנה כי הכרחי לנקוט צעדים בכדי שהחקלאות תתאים עצמה לצרכים הגואים של אוכלוסיית העולם למזון, ללא הריסת הסביבה והמקורות הטבעיים. הומלץ כי ייעשה שימוש בטכנולוגית הנדסה גנטית של אורגניזמים להגדלת ייצור מזון באופן יעיל תוך מזעור השפעת החקלאות על הסביבה ומתן אפשרות לחקלאות זעירה להמשיך ולהתקיים.

הומלץ למקד את המחקר בפיתוח זני צמחים אשר: תפוקתם יציבה; יוצרים יתרון תזונתי לצרכן; השפעתם על הסביבה מזערית; משמשים מקור לתרופות וחיסוניים. כן הודגש הצורך בקביעת הוראות, נהלים ותהליכי בקרה כדי להבטיח כי יבולי צמחים מהונדסים שיפותחו לצרכים שאינם תזונתיים לא יתפזרו ויתערבבו עם מוצרי צמחי מזון רגילים.

הוועדות המליצו על הקמת מערכות לבקרת בריאות הציבור שתזהנה סכנות פוטנציאליות של השפעת הצמחים על הבריאות במדינות בהן מגדלים ומפתחים צמחים מהונדסים. כמו כן המליצו על זמינות המידע, כולל האמצעים הננקטים לצורך בקרת הספקת מוצרי מזון ובטיחותו, ומכאן נגזרת חובת סימון מזון שמקורו צמחים מהונדסים. הוועדות המליצו על תיאום הפעולות הננקטות לבדיקת פוטנציאל ההשפעה של טכנולוגיות של הנדסה גנטית על הסביבה.

לפי התקנות הקיימות ברוב מדינות העולם, המזון שמקורו בצמחים טרנסגניים אינו חייב בסימון, לא המזון העומד בקריטריון של "זהות עיקרית", ובמיוחד לא מזון מעובד. פירוש הדבר שלפחות 80% ממוצרי המזון המעובדים המכילים מרכיבים שמוצאם מצמחים טרנסגניים אינם חייבים בסימון, וההחלטה לסמנם נתונה בידי היצרנים והמשווקים. בצד מדינות בהן קיימות הוראות מחמירות בדבר הפיקוח על צמחים מהונדסים ומוצריהם, ישנן מדינות בהן הפיקוח מזערי.

להלן תוצגנה גישות ועמדות של מדינות שונות בעולם ובכללן מדינת ישראל.

רוב מדינות דרום מזרח אסיה אימצו רמות שונות של אמצעי בטיחות בטיפול בצמחים מהונדסים אולם אמצעים אלה מיושמים, אם בכלל, רק בשלבי הפיתוח המבוצעים במעבדה ובניסויי שדה מוקדמים.

באוסטרליה ובניו-זילנד קיים פיקוח מחמיר הנגזר מחקיקה ותקנות. הפיקוח מופעל החל משלב ייצור הצמח, בדרך גידולו וכלה בשיווק המוצר. מזון המכיל מרכיבים שמקורם בצמחים מהונדסים (אפילו בשיעור מזערי) חייב בסימון. במדינות אלו קיימים גופים המפקחים בהקפדה יתרה על סימון מוצרי מזון שמכילים תוצרי צמחים מהונדסים.

ביפן הבקרה של הנדסה גנטית וביו-טכנולוגיה משקפת מצב של ניגודים רבים. ממשלת יפן הקימה מסגרת מסודרת לבקרת הנושא הפועלת לפי הנחיות מפורטות, אולם המנגנון שהוקם לפיקוח ולבקרה גרם לעיכוב הפיתוח של מגזרים מסוימים בתעשייה הביו-טכנולוגית היפנית, ובמיוחד ביישומים החקלאיים. כתוצאה מכך פיגרה יפן ביחס לארצות אחרות באישור הרשאות לניסוי של מוצרים חקלאיים.

בהודו אין הוראות בדבר בטיחות ביולוגית הקשורה בהכנה, בגידול או בשימוש אחר בצמחים מהונדסים. אולם הרשות הממשלתית לביוטכנולוגיה יצרה מנגנונים שבאמצעותם ניתן לפקח על צמחים מהונדסים.

במצרים פורסם בשנת 1997 שהממשלה מתנגדת ליישום טכנולוגיות של הנדסה גנטית בצמחים והועלתה דרישה שבמוצרי מזון לא ייכללו מרכיבים שעברו שינויים טרנסגניים. מכיוון שמצרים מייבאת מוצרי מזון רבים מארצות הברית החלטה זו השפיעה על הסחר עמה. ועל-כן, לאחר משא ומתן שערך מספר חודשים, יושבה המחלוקת והותר יבוא מוצרים טרנסגניים למצרים. תהליכים דומים התרחשו במדינות נוספות, מה שמשקף את כוח הכלכלה במימוש מדיניות.

בשוויץ נאלצו יצרני השוקולד, בשנת 1997, להסיר מהמדפים 500 טון שוקולד ולהשמידו משום שהשוקולד הכיל מוצר שהופק מסויה שטופחה בשיטות ההנדסה הגנטית. האירוע גרם ליצרנים להעביר את תעשיית השוקולד מאירופה לארצות אחרות. בשנת 1998 נערך משאל עם ואזרחי שוויץ התבקשו להביע דעתם בעניין השימוש במוצרי צמחים מהונדסים וברוב המתקרב ל- 70% תמכו בהסרת החרם על מוצרים "מהונדסים". תוצאות משאל העם מבטאות את השפעת הכוחות הכלכליים על קביעת עמדת הציבור, גם במדינות בעלות כלכלה חזקה, ובהמשך על אופי החקיקה בנושא.

העמדה של מדינות דרום אמריקה מושפעת מאוד מההיבטים הכלכליים הכרוכים בגידול צמחים מהונדסים. לדוגמה, ארגנטינה היא המדינה העיקרית המגדלת צמחים מהונדסים, ובה ניתן להחדירם באופן פשוט וחוקי. בברזיל, בניגוד לארגנטינה, אסור לגדל צמחים מהונדסים, אולם בגלל התנובה הגבוהה של זנים טרנסגנים, מוברחים זרעי צמחים מהונדסים ומגדלים אותם בברזיל באופן בלתי חוקי. אם נתפס חקלאי שמפר את החוק שדותיו מושמדים.

בארצות הברית קיימת רשות לקביעת המדיניות ביחס לצמחים טרנסגניים (National Center for Food and Agricultural Policy), ארגון העוסק בקידום החקלאות, וקיימת מערכת בקרה ואכיפה של תקנות ונהלים על פיתוח וגידול צמחים מהונדסים הפועלת בשלוש רשויות:
א. FDA (רשות המזון והתרופות) - ה-FDA מאשר שימוש במוצרי מזון שמקורם בצמחים מהונדסים אם הרכב המוצר איננו שונה ממוצרים שמקורם מצמחים שהתקבלו בדרך מסורתית.
ב. USDA (משרד החקלאות של ארצות הברית) - בסמכותו לאשר לחברות זרעים ולחברות ביוטכנולוגיות לבצע ניסויי שדה. הפיקוח מופעל על תוצר הצמח המהונדס וגם על מקור הגֶן, כך שנמנע ייצור צמחים העלולים לשאת תכונות מזיקות.
ג. EPA (הסוכנות להגנת הסביבה) עוסקת באישור השימוש בגנים המבקרים יצירת רעלנים (למשל, כנגד חרקים מזיקים) וכן צמחים מהונדסים שמכילים רעלנים. על יצרן הצמח להוכיח כי אין בו סכנה לציבור ושלא עלול להיגרם נזק לסביבה.

בשנת 2001 הגישה ועדת מומחים בתחום טכנולוגית מזון מסמך לממשלת קנדה שכותרתו: אמצעי זהירות, המלצות לבקרת ביוטכנולוגיה של מזון בקנדה. בגלל האפשרות המזערית של סכנות עתידיות המליצה הוועדה לנקוט אמצעי זהירות ביחס לייצור מזון המתקבל באמצעות שיטות ההנדסה הגנטית. מכיוון שקיימים גורמים לא ודאיים רבים המליצה הוועדה על מחקר מקיף על מנת לצמצם סכנות אפשריות ולחזק את ביטחון הציבור כי ננקטים אמצעים הולמים למניעת נזקים לאדם ולסביבתו. עמדה זו של הוועדה מוצאת את ביטויה בהוראות החוק הנוגעות לשימוש בצמחים מהונדסים ומוצריהם. בניגוד לגישה האירופית, זו הקנדית מתבססות על שני עקרונות:
1. ההוראות יתבססו על עקרונות מדעיים.
2. ההוראות נובעות מגישה המתבססת על הערכת המוצר עצמו (ולא לפי דרך קבלתו).
הגישה הקנדית מייצגת איזון בין הצורך לפתח צמחים מהונדסים לבין חשיבות שמירת בריאות האדם והסביבה האקולוגית.

עם התפשטות השימוש בצמחים מהונדסים נקט השוק האירופאי המשותף גישה הססנית. מערכת הבקרה של השוק האירופאי המשותף נתפשׂה בעיני הציבור כבלתי אמינה ולא היתה מסוגלת להתמודד עם חששות הציבור ביחס לצמחים מהונדסים. דוגמה לגישה הבלתי יציבה של השוק האירופאי היא העמדה שננקטה ביחס למוצרי צמח הקנולה המהונדס-גנטית. למרות ההתנגדות הבסיסית למוצרים מהונדסים גנטית, הצרכנים האירופאים לא גילו נכונות לשלם את מחיר מוצרי הקנולה שמקורם בחקלאות המסורתית, וגם תעשיית המזון לא יכלה לעמוד בעלויות הנדרשות, ולכן עם הזמן גדל המרכיב של הקנולה המהונדסת במוצרי המזון.

לא כל החברות בשוק האירופאי המשותף מאמצות אותה עמדה ביחס לצמחים מהונדסים. לדוגמה, ספרד מאפשרת גידולים מסחריים של צמחים מהונדסים. הקשיים בגיבוש מדיניות אחידה הובילו לעמדה נוקשה הדורשת סימון ברור של מוצרי מזון המכילים מרכיבים שמקורם בצמחים מהונדסים. קובעי המדיניות היו נתונים ועדיין נתונים תחת לחץ מתמיד מצד גורמים המתנגדים להחדרת צמחים מהונדסים לגידולם באירופה או לשימוש בהם להזנת בעלי חיים ואדם. כל העמדות השונות הביאו למצב בו מדינות שונות החברות בשוק האירופאי קבעו חוקים, תקנות ונהלים שונים. יש הממצים זאת באִמרה: המדיניות האירופית כלפי מצורי הנדסה גנטית - קורבן של ביו-פוליטיקה. למרות המאבקים הפוליטיים, כוחות השוק הכלכליים עושים את שלהם ובמהלך השנים עמדות מחמירות הופכות פניהן למקילות, דבר המשתקף בחדירה הדרגתית של גידולים טרנסגניים או מוצריהם לשוק האירופאי המשותף.

ייתכן כי בעתיד כאשר מדינות כמו רוסיה ואוקראינה ישנו את עמדתן הנוכחית האוסרת על גידול צמחים מהונדסים, יהיה שינוי בעמדת מדינות נוספות ובהן מדינות השייכות לשוק האירופאי המשותף.

בשנים האחרונות מגדלים בארץ במסגרות מחקר שונות צמחים מהונדסים שהוחדרו להם גנים במגוון רחב, וזאת למטרות חקלאיות ואחרות. במוסדות המחקר נערכים כיום בתחום ההנדסה הגנטית כמה עשרות מחקרים. הגנים המוחדרים לאורגניזמים בשיטות ההנדסה הגנטית מייצגים מגוון רחב של תכונות: עמידות למחלות, לחרקים, לקוטלי עשבים, ולעקות סביבה שונות (כמו יובש ומליחות); מרכיבי יבול, וייצור חומרים שונים. לאור ההתפתחות בתחום, מינה המדען הראשי של משרד החקלאות בסוף 1988 ועדה לקביעת קריטריונים ולפיקוח על ניסויים בצמחים מהונדסים. לפי ההמלצות שפורסמו על ידי הוועדה החליט המדען הראשי של משרד החקלאות למנות ועדת פיקוח ארעית לצמחים מהונדסים, שתפעל מכוח חוק הגנת הצומח. מנהל האגף להגנת הצומח במשרד החקלאות התמנה לעמוד בראש הוועדה. כמו כן הוקמו ועדות בטיחות של מוסדות המחקר החקלאיים הפועלות בתיאום עם הוועדה הראשית המרכזת את הטיפול בנושא. כל פיתוח בתחום ההנדסה הגנטית מחייב הגשת בקשה לוועדת הבטיחות המוסדית. כל חוקר המתעתד לבצע ניסויי הנדסה גנטית בצמחים או במיקרואורגניזמים הקשורים אליהם - ברמת המעבדה, החממה, השדה, או מי שמגיש תוכנית מחקר הכרוכה בניסויים כאלה, או מי שמבקש לייבא חומר צמחי שמקורו בצמחים מהונדסים, חייב לפנות לוועדת הבטיחות המוסדית ולהגיש בקשה לאישור אמצעי הכליאה (קרנטינה) וקביעת נוהלי הבטיחות שעליו לנקוט. אישורה של כל בקשה מטופל בראשונה על ידי ועדת הבטיחות המוסדית, המתבססת בהחלטתה על הנחיות ונהלים שנקבעו על ידי הוועדה הראשית. ניסויי שדה נבחנים, מאושרים ונמצאים בפיקוח על ידי הועדה הראשית לצמחים מהונדסים.

ההחדרה והשימוש בצמחים מהונדסים מעוררים מספר סוגיות אשר הציבור והמחוקק נתנו דעתם עליהם כגון, שיבוט, זכויות קנייניות, היבטים נזקיים לצרכן, היבטים נזקיים לסביבה, סימון מזון וסימון זרעים. הדאגה ולחץ הציבור בעולם הוביל לניסוחה של אמנה בינלאומית אשר מטרתה לאזן בין הצורך להגן על הסביבה לבין מימוש האפשרויות הכלכליות שטכנולוגיה זו מאפשרת.

הגברת השימוש בצמחים מהונדסים מביאה לתלות החקלאים בחברות המספקות את חומר הריבוי הטרנסגני. לעתים קרובות נמכרים הזרעים תוך הסכמה חוזית שהחקלאי לא ישמור זרעים להמשך הריבוי אלא ירכוש אותם כל עונה מחדש מחברת הזרעים. מצב זה, הנוגד את המקובל בחקלאות המסורתית, תורם להגברת תלות החקלאים בספק הזרעים, ועלול להקטין את הכנסות החקלאי. חוזה הספקת הזרעים נכפה תחת הכסות של פגיעה במשאב אינטלקטואלי. כמה מחברות הזרעים שילבו טרנסגן הפוגע בחיוניות הזרעים וכך נמנע שימוש בזרעי הצמחים הטרנסגניים לצורך ריבוי על-ידי החקלאי. התלות של החקלאי בחברות הביו-טכנולוגיות גוברת, מאחר שרבות מהן פועלות כחלק מקונצרן השולט גם בחברות המייצרות ומשווקות חומרי הדברה אליהם עמידים הזנים הטרנסגנים; קונצרנים אלה שולטים גם בשיווק ובעיבוד התעשייתי של התוצרת החקלאית. בדרך זאת נעשו החקלאים, במיוחד בארצות הברית ובארגנטינה, תלויים בקונצרנים, מצב שהקטין את האוטונומיה של החקלאי, ומכאן עולה השאלה האם לגבי החקלאי הבודד קיים יתרון בגידול צמחים טרנסגנים.

בארצות הברית, בקנדה ובארגנטינה היו ציפיות גבוהות מהחדרת זני צמחים מהונדסים לשימוש חקלאי מסחרי. בארצות הברית הצפי להגדלת היבולים מהווה סיבה עיקרית לנכונות החקלאים לגדל צמחים מהונדסים, והחיסכון בהוצאות מהווה סיבה משנית. ואכן גידול תירס טרנסגני עמיד לחרקים הגדיל את היבולים באופן משמעותי. גידול סויה עמידה לקוטל עשבים איפשר חיסכון בהוצאות הדברת העשבים הרעים, אבל יבול צמחי הסויה המהונדסים נמוך במעט מיבול צמחי הסויה הרגילים. במקרה זה החקלאים מעדיפים את נוחות הגידול והחיסכון בהוצאות להדברת עשבים על פני הירידה הקטנה ביבול.

מגמת המסחר של חברות הביוטכנולוגיה, ותלות החקלאים בהן, גרמו לצרכנים לחששות ולדאגה מפני החדרת מוצרי מזון בעלי פוטנציאל להזיק לסביבה. בתחילה לא נקטו הממשלות עמדה ביקורתית כלפי החברות, אך במהלך השנים, בעקבות הלחץ הציבורי, השתנתה עמדת מערכות השלטון, וזאת בעיקר בעקבות פעילותם של ארגונים שונים המתנגדים להחדרת צמחים מהונדסים. מובן שלעמדת הציבור יש השפעה על הערכות החברות המסחריות, הן ברמת הייצור של צמחים מהונדסים והן בדרכי התעמולה והעברת המידע לציבור כחלק מהמאבק על דעתם וכיסם של הצרכנים.

ספק אם היתה התפתחות טכנולוגית כה נמרצת בתולדות האנושות (לבד מפיתוח הנשק הגרעיני בשנות ה-40 וה-50) דוגמת התפתחות שטחי המזרע של הצמחים המהונדסים משנת 1996 ועד היום. לפי עליית קצב גידול שטחי המזרע בשנים האחרונות מהווים צמחי GM כ-7% מהשטחים החקלאיים בתבל. בעליית קצב זאת עתידים שטחי מזרע GM לכסות בסוף העשור הנוכחי שני מיליארד דונם, מחציתם בארצות מפותחות ומחצית במתפתחות, ויתכן שבסוף העשור הבא ישתנה לחלוטין היחס בין הצמחים הרגילים לצמחי GM. ברור לכל שבקצב עלייה כה מהיר לא ניתן להציב תחזית של ממש. ולכן הדיון המשפטי והאקדמי בנושא צמחי GM יצטרך לעבור הערכה מחדש עם ההתקדמות המדעית והשנויים בשוקי העולם. ואולי כל הדיון הנוכחי הוא בבחינת סגירת שערי האורוות כאשר כל הסוסים מזמן ברחו ונותר רק חמור מסכן שלא הצליח לדלג מעל המשוכה...

הדיונים על הסיכונים והיתרונות של השימוש בצמחים מהונדסים משקפים קשת דעות הנעה בין תומכים נלהבים, עבור למצדדים תוך הטלת פיקוח ומגבלות וכלה בבעלי עמדה קיצונית השוללת את השימוש מכול וכול. הבעיה המרכזית של חלק ממייצגי העמדות המנוגדות היא התעלמות מהידע הקיים, כך שבהרבה מקרים העמדות אינן מתבססות על ממצאים בדוקים, אלא משקפות אמונה או רגש. חמור מכך, פורסמו מחקרים מדעיים, לכאורה, שהצביעו על התפשטות לא מבוקרת של טרנסגנים לסביבה, אך בהמשך הסתבר שהדיווחים שזרעו בהלה בציבור הם חסרי ביסוס מדעי.

עם זאת, מסקירת הספרות המדעית הדנה בסיכונים וביתרונות של צמחים מהונדסים ומוצריהם לא ניתן, בשלב זה, לשלול באופן מוחלט סיכונים אפשריים של שימוש נרחב בהם. הדבר נובע ממורכבות המערכות האקולוגיות המעמידות אתגר מסובך כיצד להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של הצמחים המהונדסים.

העובדה, שלמרות השטחים הגדולים של צמחים מהונדסים שגודלו, לא התגלתה עד כה השפעה שלילית על איכות הסביבה מעידה כי אין סכנה מידית ומשמעותית הנובעת מהצמחים או ממוצרי מזון שמקורם בצמחים אלה. ההשקפה הרווחת כיום בין המדענים היא שבטיחותם של מוצרי המזון מצמחים מהונדסים והצמחים עצמם דומה לצמחים שהתקבלו באמצעות טיפוח מסורתי, ואין עוררין כי צמחים מהונדסים עשויים לתרום לפתרון בעיית הרעב בעולם.

למרות שעד היום אין מקרים של מימוש הסכנות המשוערות הכרוכות בפיתוח צמחים טרנסגניים, רוב מדינות העולם הכירו בצורך לקבוע הוראות חוק לפיקוח על הטיפוח, הגידול, והשיווק של צמחים וזרעים טרנסגנים וכן על יצור מזון מהונדס גנטית. מטרת התקנות והנהלים לאפשר שימוש בטכנולוגיות של הנדסה גנטית לקידום החקלאות תוך הקפדה על שמירת בריאות האדם, ומניעת סכנות לסביבה או לשונות הגנטית הטבעית.

• גפני י. צמחים מהונדסים. גלילאו 1995; 13 עמ' 21-16.
• הירשברג י, מעוז א, מי מפחד מצמחים מהונדסים? גלילאו 1999; 34 עמ' 41-35.
• חוק זכויות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג - 1973, מדינת ישראל ספר החוקים.
• חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רביה), התשנ"ט- 1999, מדינת ישראל ספר החוקים.