פריחת אצות בכינרת

תגובה להערות של טומי ברמן למאמרנו על כחוליות בכנרת.

1. פריחות של מיקרוציסטיס היו פעמים רבות בעבר בכינרת ולעתים אף בעוצמות גבוהות. זו איננה תופעה חריגה, אולם ב-1995 הריכוז (הכמות) של המיקרוציסטיס , היה גבוה בצורה יוצאת דופן, והסיבה לכך היא כנראה אותו מנגנון שהצענו בנוגע לאפניזומנון: ירידה באוגר החנקן ורמה מספקת של זרחן.
   
   
2. התנהגות האצות שאינן פרידיניום (לא כולל אפניזומנון) בשנים האחרונות (1997-1994) איננה שונה בהרבה מזו שהייתה בשנים הקודמות, גם במשך השנים 1994-1970 היו מקרים של עלייה חריגה בכסות של מינים מסוימים של אצות אלה למשך תקופה קצרה. התנהגות מעין זו חזרה על עצמה פעמים רבות. היציבות של המערכת האקולוגית של הכינרת בשנים 1970 ו-1992 שנויה במחלוקת ואיננו חושבים שניתן לבטא את דעתנו בעניין זה במשפט קצר אחד, ועל כך בפעם אחרת. שלוש תופעות אכן היו חריגות במשך התקופה 1997-1994: (א) פריחת אפניזומנון ב-1994 וב-1995; (ב) רצף של שנתיים, (1997-1996) בלי פריחת פרידיניום (גם ב-1975 היה מעט מאוד פרידיניום); (ג) כמות גדולה במיוחד של מיקרוציסטיס בחורף 1995 (החריג הוא הריכוז ולא עצם ההופעה).
   
   
3. שטף מוגבר של מי תהום דרך אדמות הכבול, בעקבות מפלס גבוה יותר שנגרם מפרויקט החולה, החל רק בחורף 1995, זאת אומרת 8 חודשים לאחר הופעת הפריחה של האפניזומנון (קיץ 1994). את העלאת מפלס מי התהום התחילו לבצע בפועל רק בסוף 1994 עם מילוי אגם אגמון-חולה והשלמת התעלות והסכרים בפרויקט, ב-1995 עלה מפלס מי התהום בכבול והאפניזומנון ירד לעומת 1994, שבה לא הייתה בכלל שטיפה מוגברת והופיעה פריחה, ובשנת 1996 השטיפה הייתה מקסימלית ולא הייתה פריחה כלל. הקשר שמציג ט. ברמן בין אפניזומנון ופרויקט החולה שגוי לחלוטין. ב-1995 עלה מפלס מי התהום בצד המערבי של העמק, רק מאוחר יותר התחיל לעלות בחלק הצפוני, ואילו בחלק המזרחי עד היום עוד לא הגיע לרמה המתוכננת.
   
   
4. במאמרנו הצגנו הסבר להופעת פריחה של אפניזומנון ובו שלושה מרכיבים החייבים להופיע יחד, בו-זמנית, כדי שתהיה פריחה: מחסור בחנקן, מספיק זרחן ומספיק אינוקולום. נכון שמחסור בחנקן התחיל להתפתח בכינרת כבר בראשית שנות ה-80 (והיה אף מדען שכבר ב-1987 התריע על האפשרות שזה יכול לגרום להופעה של כחוליות קושרות חנקן). גם לפני 1994 היו מקרים של מחסור בחנקן ורמת זרחן גבוהה, אבל אז כנראה לא היה מספיק אינוקולום. הפעם הראשונה בכינרת זה שלושים שנה שהתקיים השילוב של שלושת הגורמים שמנינו, היה בקיץ 1994. איננו מייחסים כל חשיבות מיוחדת ליחס נמוך של חנקו/זרחן, אבל, מה לעשות וכאשר יש מחסור בחנקן ורמה מספקת של זרחן, היחס הזה נמוך? ולכך התכוונו.
   
   
5. במשך התקופה 1995-1990 (להוציא את השנה השיטפונית של 1992) לא חל שינוי בריכוז ובעומס של הזרחן המומס והניטרט בירדן. בהסתמך על דוחות המכון הגאולוגי (1995,1993) (ג. בתר וע. נשרי), גם לא חל בשנת 1994 שינוי בריכוז ובעומס של סדרה שלמה של מתכות קורט (כולל ברזל, מנגן ועוד).
   
   
6. כל שאר הגורמים הביוטיים והאביוטיים שצוינו על ידי ברמן הופיעו ברמה שיכלה לעודד כחוליות גם בעבר, אולם אז לא התפתחו פריחות אם כי ב-1994 תרמו גם הם להופעת הפריחה.
   
   
7. אם קיבוע חנקן בקיץ 1994 מוטל בספק, מן הדין היה שיוצג הסבר חלופי לתופעה החריגה של עלייה באוגר החנקן בכינרת בקיץ 1994 בכ-750 טון. זאת כשקצב הסדימנטציה מוגבר, ההרחפה מחדש חלשה מהרגיל, אספקה מזערית מהירדן ושטף נמוך מהרגיל משכבת המים התחתונה, ההיפולימניון, אל שכבת המים העליונה, האפילימניון.