מחלות זואונוטיות – חלק ב': קלמידיות, ריקציות, וירוסים וטפילים אחרים

חלק א' של המאמר הופיע בעלון מס' 9



פסיטקוזיס

גורם: קלמידיה – אורגניזם תוך תאי אובליגטורי, מצוי בציפורים, עכברים, שרקנים, חתולים, צפרדעים, מעלי גירה ובני אדם.
מקור המחלה: ציפורים וחתולים הינם הנשא העיקרי שמדביק בני אדם. כבשים הן מקור הדבקה לנשים בהריון.
אופן העברה: על ידי נשימה. צואה יבשה הינה מקור טוב להעברת ארוסולים (תרסיסים) ואבק.
סימפטומים בבעלי חיים: זנים שונים גורמים לתופעות שונות: דלקות כגון - עיניים, כבד, מעי, מערכת השתן, פרקים, שקי אוויר בציפורים, דלקת מסביב ללב, דלקת קרום המוח ודלקת רחם עם הפלות. בציפורים רבות המחלה אינה גורמת לסימנים קליניים אלא אם הן נתונות בלחץ כלשהו.
סימפטומים באדם: זוהי מחלה ללא סימפטומים, או סימפטומים שמופיעים לאחר שבוע-שבועיים דגירה. מתבטאת בחום, צמרמורות, חוסר תאבון, כאב ראש ושיעול יבש. לעיתים נגרמת דלקת ריאות, לפעמים מופיעה דלקת כבד, טחול, קרום המוח ולב. נשים בהריון עלולות להפיל בשלב מאוחר בהריון ולהיות בסכנת חיים בעצמן.
אבחון: תרבית צואה, סורולוגיה בבעלי חיים.
טיפול: אנטיביוטיקה.
מניעה: טיפול אנטיביוטי בציפורים חדשות בלהקה. בכבשים – חיסון שנתי ובידוד כבשים שעברו הפלה.

מחלת שריטת החתול – Cat Scratch Fever (CSD)

גורם: הגורם למחלה שנוי במחלוקת. קיימת סברה שאחד משני חיידקים תוך תאיים ממשפחת ה-Proteobacteria הוא הפעיל (Afibia felis או Rochalimaea).
מקור המחלה: חתול הבית. קיימת סברה שגם בעלי חיים אחרים עלולים להדביק בשריטה: כלבים , עזים, סרטנים ואפילו חוטי תיל וצמחים.
אופן העברה: הרוב ננשכים, נשרטים או מלוקקים על ידי חתולים. רוב הנדבקים מתחת לגיל 20. 80% מההדבקות הן בין חודשים ספטמבר לפברואר.
סימפטומים בבעלי חיים: סימנים תת-קליניים: החיה לא בהכרח מראה סימנים, וקשה לדעת אם החיה חולה במחלה, נשאית או בריאה.
סימפטומים בבני אדם: קיימות מספר תסמונות. CSD אופייני - מתבטא בפצע מוגלתי בצוואר או בגפיים, שמופיע כ-10 ימים לאחר הנשיכה או השריטה, ונשאר כשבועיים. לאחר מכן מופיעה נפיחות כללית של בלוטות הלימפה שנמשכת כ-6 שבועות.
CSD לא אופייני – עלול לכלול דלקת עיניים, דלקת שקדים, דלקת כבד, דלקת בעצמות, דלקת ריאות, דלקת קרום המוח וגידולי שד.
אבחון המחלה: בדיקת אנטיגנים בעור וביופסיה.
טיפול: אנטיביוטיקה.
מניעה: חינוך – רחיצת ידיים לאחר טיפול בחתול. חיטוי פצעי נשיכה או שריטה, לא לתת לחתול ללקק פצע פתוח.

ארליכיה (קדחת קרצית) Erlichiosis

גורם: ריקציה Erlichia canis, טפיל של תאי דם לבנים.
מקור המחלה: כלבים.
אופן העברה: על ידי נשיכת קרצית הכלב החומה Rhipicephalus Sanguineus.
סימפטומים בכלבים: דגירה של 10-14 יום. חום, בלוטות לימפה נפוחות, בצקת ברגלים ובשק האשכים, דימומים מהאף. מחלה אקוטית שלאחריה מצב של נשא תת-קליני.
סימפטומים בבני אדם: 12-14 ימי דגירה שבהם יש כאב גב, בחילה, הרגשת חולי כללית ולאחר מכן חום פתאומי, ברדיקרדיה (האטה בקצב לב), כאבי ראש וירידה בספירת תאי דם לבנים.
אבחון: קשה לאבחון בבדיקת דם כללית. דרושה בדיקת דם מתחילת המחלה ובדיקת דם מסוף המחלה.
טיפול: אנטיביוטיקה.
מניעה: טיפול למניעת קרציות.

גזזת (Dermatomyosis, Ringworm)

גורם: טפילים פטרייתיים שמצויים בקרקע, על בעלי חיים או באנשים.
מקור המחלה: מינים שונים של בעלי חיים נשאים וחפצים.
אופן ההעברה: מגע ישיר או בלתי ישיר עם בעל חיים, לאו דווקא סימפטומטי, או מגע עם חפצים שנחשפו לפצעים נגועים של בעלי חיים.
סימפטומים בבעלי חיים: בנברנים ובחתולים לרוב א-סימפטומטי. בכלבים ובחלק מהחתולים מופיעים פצעים עגולים ומגרדים.
סימפטומים בבני אדם: בדרך כלל סימפטומים קלים והמחלה נרפאת מאליה. מאופיינת באדמומיות וגירויים עגולים. לעיתים מופיעות קרחות מקומיות בשיער, או פטרת בציפורניים.
אבחון: תרבית פטריות.
טיפול: משחות מתאימות ותרופות אנטי-פטרייתיות בהתאם לצורך.
מניעה: בדיקה שגרתית של בעלי החיים. סניטציה שגרתית של חפצים ובגדים. רחיצת ידיים לאחר חשיפה.

וירוסים

כלבת

גורם: Rhabdovirus הגורם למחלה קטלנית.
מקור המחלה: תפוצת המחלה עולמית מלבד מספר קטן של מדינות. המקור למחלה משתנה בהתאם לאזור: שועלים, כלבים, בואשים, חתולים, דביבונים, עטלפים, בהמות ובעלי חיים אחרים.
אופן ההעברה: רוק עם וירוס המועבר בנשיכה, שריטה או נוזלי גוף נגועים אחרים. בכלבים ההעברה מתבצעת החל מ-5-7 ימים לפני הופעת הסימנים הקליניים. בחתולים ההעברה מתבצעת החל מ3- ימים לפני הופעת הסימנים הקליניים.
סימפטומים בבעלי חיים: הפרעות עצביות. בדרך כלל, במיוחד בכלבים מופיעים שלושה שלבים:

• שלב ראשוני – בו יש שינוי בהתנהגות החיה.
• שלב אקסיטטורי – בו מופיעה אגרסיביות רבה.
• שלב פרליטי – שיתוק.

בדרך כלל תמותה תוך 10 ימים מיום הופעת סימנים ראשונים של המחלה.
סימפטומים באדם: מתחילה בכאב עז באזור הנשיכה. לאחר מכן קשיים בבליעה, התנהגות משונה וחסרת סבלנות. כיווצי שרירים ורגישות יתר לכל גירוי. פרכוסים ורוק מאד סמיך. בסוף התהליך - מוות.
אבחון: דגימות מרקמות – בעיקר מהמוח.
טיפול: אין תרופה. הטיפול הוא בתסמינים: שליטה בפרכוסים, נתינת נוזלים ושמירה על מצב חמצון נאות כל עוד האדם בחיים.
מניעה: חיסון של בעלי החיים.

פרוטוזואה

בבזיה (Babesia)

גורם: הדבקות תאי דם אדומים בטפיל - Babesia divergens microti
מקור המחלה: בעלי חיים שונים (בית ובר), במיוחד צבאים.
העברת המחלה: נשיכת קרצית, ועירויי דם.
סימפטומים בבעלי חיים: לרוב חום לא גבוה והחלמה ספונטנית. לעיתים דימומים, אנמיה ואפילו מוות.
סימפטומים באדם: חום עולה ויורד, כאבי ראש ועייפות דמויי מלריה הנמשכים חודשים. אנמיה המוליטית וכבד וטחול מוגדלים. רוב האנשים מחלימים ללא טיפול. סיבוכים עלולים לגרום לצהבת ולמוות.
אבחון: בדיקת דם וסרולוגיה.
טיפול: עירויי דם ואנטיביוטיקה.
מניעה: טיפול בקרציות וחיסון בהמות.

טוקסופלזמוסיס (Toxoplasmosis)

גורם: Toxoplasma gondic
מקור המחלה: חתולי בית משמשים כמקור העיקרי להדבקה זואונוטית, אולם בעלי חיים נוספים משמשים כפונדקאי ביניים: עכברים, חולדות, אוגרים, שרקנים, נברנים, ארנבות, כלבים, כבשים ובקר.
העברת המחלה: דרך בליעת צואת חתול נגוע. באדם - דרך אכילת בשר נא נגוע.
סימפטומים בבעלי חיים: רוב בעלי החיים א-סימפטומטים ומפרישים את המדביק בצואה.
סימפטומים בבני אדם: הידבקות נפוצה מאד באדם, לעומת המחלה הקלינית שאינה נפוצה כלל. בנשים לאחר הלידה תיתכן נפיחות בלוטות לימפה למספר שבועות.
הדבקה קונגניטלית – מחלה כללית עם שינויים נוירופתולוגיים חמורים. באנשים חולים או זקנים: חום, בעיות עור, מיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב), דלקת קרום המוח ובעיות עיניים. הפלות בשליש הראשון של ההריון.
אבחון: סרולוגיה, מיקרוסקופיה של דם או רקמה.
טיפול: אנטיביוטיקה וחומצה פולית.
מניעה: ניקוי אזורי משחק של ילדים מצואת חתולים (הפרזיט יכול לחיות למעלה משנה בסביבה זו). ניקוי יומי של חול החתולים. רחיצת ידיים ולבישת כפפות בעת טיפול בצואת חתולים. מומלץ עבור נשים בהריון לעבור בדיקת טוקסופלזמה. אם התוצאות שליליות – יש צורך להיזהר מהדבקות במחלה בזמן ההריון.

אמבות (Amebiasis)

גורם: Entamoeba histolytica.
מקור המחלה: אדם. קיים בכל אזורי העולם, אולם נפוץ יותר באזורים טרופיים, שבהם הסניטציה אינה טובה ותנאי תזונה גרועים – בעיקר אזורי עוני.
העברת המחלה: מעבר האמבות ע"י מים נגועים או מזון נגוע, ע"י זבובים או חפצים נגועים. האמבות מועברות גם ע"י מגע בצואה מופרשת של בע"ח נגוע.
סימפטומים בבעלי חיים: בכלבים לעיתים א-סימפטומטי, לעיתים גורם לשלשולים והקאות. קופי רזוס בדרך כלל א-סימפטומטיים. בשימפנזה לעיתים מופיעה דלקת של המעי הגס והכבד. קופים אחרים מראים מידה זו או אחרת של רגישות למחלה – בדרך כלל מחלת מעיים.
סימפטומים באדם: כאבי בטן, שלשולים, עצירות, ריריות בצואה. במצבים חמורים מופיעים - דם בצואה, חום, כאב בטן, שלשול מימי. לעיתים קיימת פגיעה של הכבד מלווה בכאבים מקומיים.
אבחון: צואה טרייה – הצפה ואבחון האמבות.
טיפול: אנטיביוטיקה. לעיתים נדרש שילוב אנטיביוטיקות.
מניעה: סניטציה טובה והגיינה אישית טובה. חימום נאות של מזון ומים. מניעת זבובים.

ג'וארדיזיס (Giardiasis)

גורם: Giardia Lambia
מקור המחלה: בכל העולם, במדינות מתפתחות נפוצה אצל מספר גדול של ילדים. בני האדם הם הנשאים העיקריים של המחלה, אך גם כלבים, תוכים וחתולים נחשבים כנשאים.
העברת המחלה: בליעה של מים נגועים, אוכל נגוע או צואה נגועה, או באמצעות מגע אוראלי, אנאלי או מיני בין בני אדם.
סימפטומים בבעלי חיים: בכלבים וחתולים לעיתים ירידה במשקל ושלשול כרוני רירי.
סימפטומים בבני אדם: לרוב א-סימפטומטי. במקרים מסוימים שלשול כרוני רירי בעל ריח עז, כאבי בטן עליונה, גזים.
אבחון: מספר דגימות צואה. סרולוגיה.
טיפול: אנטיביוטי ואנטיפרזיטי.
מניעה: שמירה על הגיינה. בישול נאות ומים נקיים. רחיצת ידיים ושמירה על ביגוד נקי.

תולעי Toxocara – VLS

גורם: Toxocara cati, Toxocara canis
מקור המחלה: בכלבות ההדבקה מתבצעת בעיקר בזמן ההריון. העברה מכלבה לגוריה דרך שליה או חלב. מעגל חיים דומה בחתולים.
העברת המחלה: על ידי אכילת חול ועיכול ביצי התולעים – בדרך כלל אצל ילדים קטנים תוך משחק בארגז החול. הלרוות מתפתחות ונודדות ברקמות במשך 6 חודשים ולבסוף "מתיישבות" באיבר מסוים, במיוחד בריאות ובכבד, לעיתים במוח ובעין.
סימפטומים בבעלי חיים: בבעלי חיים צעירים מעוכבת גדילה, פרוותם לא יפה ובטנם נפוחה. דלקת ראות ובעיות נשימה מתפתחות כאשר הלרוות מגיעות לריאות. גורים סובלים משלשולים ריריים, ובמצבים חמורים - פגיעה באיברים פנימיים שונים.
סימפטומים בבני אדם: חום, שיעולים, כבד מוגדל, בלוטות לימפה מוגדלות וטחול מוגדל. בהתאם למקום הנדידה מופיעים סימנים קליניים.
אבחון: בדיקת צואה.
טיפול: חומרים אנטי-פרזיטיים ותרופות לשיכוך כאבים ולטיפול סימפטומטי.
מניעה: בדיקה שגרתית של חיות מחמד, השגחה על ילדים למניעת אכילת צואה נגועה, שטיפת ידיים וניקוי אזורי משחק מצואה.