היפרטקסט – רקע כללי
הקדמה
תרגיל
היכנס לדף מתוך האנציקלופדיה המקוונת "קולומביה", העוסק במהפכה הצרפתית. האתר מציג דרך לא-לינארית לקריאת טקסט: הוא מציע לך נקודות יציאה, או "קישורים", שדרכן אתה יכול לנטוש את נתיב הקריאה העיקרי ולהעשיר את לימוד הנושא באמצעות גלישה לגושי מידע "צדדיים" אך חשובים. למשל, אתה יכול לקרוא על תקופת ההשכלה (enlightment) ששימשה רקע למהפכה, ולהגיע ממנה אל דקרט (Descartes) וממנו לדואליזם (dualism).
קרא את הטקסט שבאתר תוך שימוש בקישורים (links) המופיעים בו. נסה לבנות לעצמך מפה סמנטית (מפת מושגים) של הנושא "הגורמים שהשפיעו על פרוץ המהפכה הצרפתית", שתתאר את מארג הקשרים שבין המושגים שהכרת בטקסט. באתר מיפוי מושגים תוכל למצוא הנחיה קצרה וידידותית איך לעשות זאת.
במה שונה חוויית לימוד זו מהלימוד שהיית חווה לו התבקשת ללמוד את הנושא מספר לימוד רגיל?
ביחידת לימוד זו תנתחו מגוון של סביבות למידה המבוססות על טכנולוגיית ההיפרטקסט מנקודת המבט של תאוריות ומודלים קונסטרוקטיביסטיים (תאוריית הגמישות הקוגניטיבית והמודל חקר-רשת, webquest). בתום לימוד היחידה תרכשו כלים מושגיים שיסייעו לכם להעריך באילו נסיבות כדאי לפתח סביבות למידה היפרטקסטואליות, ובאילו נסיבות יש בכך משום הטלת עומס קוגניטיבי מיותר על הלומדים. נוסף על כך, תרכשו כלים לתכנון ולפיתוח של סביבות למידה, קורסים ומערכי שיעור קונסטרוקטיביסטיים המתבססים על טכנולוגיית ההיפרטקסט. בתום הפרק מצויה רשימת קריאת החובה ליחידה. מומלץ לסיים את קריאתה לפני ביצוע מטלת הסיום.
מהו היפר-טקסט (טקסט-על)?
במהלך הקריאה של טקסט מודפס, רצף הקריאה שלנו הוא בדרך כלל לינארי: פסקה אחר פסקה, עמוד אחר עמוד ופרק אחר פרק, לפי הסדר שהטקסט מכתיב. הטקסט קיים כישות פיזית מובחנת העומדת בפני עצמה – דפים מודפסים, ספר כרוך. אנו מתמודדים עם המידע כפי שהציגו הכותב, לפי הרצף והמבנה שהוא יצר. טקסט לימודי עשוי לכלול, כמובן, הפניות למקורות נוספים, אך חומרים אלה מצויים בדרך כלל מחוץ למסמך עצמו, מחוץ לטקסט הראשי, וכדי להגיע אליהם צריך לפעמים לנטוש אותו ממש ולגשת אל אובייקט פיזי אחר.לעומת זאת, היפרטקסט הוא טקסט המזמין קריאה לא-רציפה: יש בו גושי מידע (nodes, ובעברית צמתים) המחוברים זה לזה בעזרת מערכת מסועפת של קשרים, או קישורים (links) (ראו איור 1). הקישורים מאפשרים לקורא לנווט במרחבי הטקסט באופן מסתעף ולא-לינארי (Jonassen, 1986) – כלומר, הוא יכול לנטוש את נתיב הקריאה העיקרי ולדלג מנושא לנושא. בניגוד לטקסט המודפס, שהוא מוחשי וקבוע, ההיפרטקסט הוא טקסט אלקטרוני ודינמי. כיוון שהמידע בהיפרטקסט הוא מהות מסתעפת הנוצרת מכוח קשרים הניתנים לשינוי מתמיד, הטקסט מצוי בהשתנות מתמדת. רצף הרעיונות בטקסט אינו קבוע מראש (כמו בטקסט הלינארי) אלא במידה רבה נוצר משילוב ייחודי של הצמתים שקורא מסוים בחר וסדר הקריאה שלהם. הטכנולוגיה המאפשרת זאת מכונה טכנולוגיית היפרטקסט\היפרמדיה. note_01
איור 1. רצף לינארי של רעיונות לעומת רצף היפרטקסטואלי של גושי מידע
הטכנולוגיות המאפשרות קריאה לא-לינארית לא הומצאו בעידן המחשב אלא קיימות כבר מאות שנים, מאז שהאדם החל להדפיס ספרים עם עמודים ממוספרים, והספר ירש את המגילה כאמצעי הכתיבה והקריאה (McKnight et al., 1991). טכנולוגיות אלה – כגון תוכן עניינים, מפתח (אינדקס) נושאים או מחברים והערות שוליים – נועדו, בין השאר, להעצים את יכולתו של הקורא לשוטט באופן מסתעף, לא-לינארי, בין קטעים שונים של הטקסט (בניגוד לקריאה במגילה, שכמעט אינה מאפשרת קריאה לא-לינארית). ספרים מוערים (המלווים בהערות שוליים או בהערות תחתית), כדוגמת הגרסה המוערת של "שלושה בסירה אחת" (ראו איור 2), מזמנים לקורא חוויה היפרטקסטואלית אף-על-פי שהטקסט מנויר (מודפס על נייר). note_02
דוגמה נוספת, מזמן היסטורי אחר, היא הגמרא (ראו איור 3). בעיון בגמרא הקוראים מוזמנים לסטות מהרצף הלינארי של הטקסט הראשי (המשנה) ל"צמתים" הכוללים את הגמרא, פרשנות (רש"י), ביאורים ("תוספות"), וטקסטים אחרים. הקריאה בדף גמרא מאפשרת לקורא לעקוב אחר דיאלוג מתמשך בין מפרשי המשנה לדורותיהם. note_03
איור 2. "שלושה בסירה אחת", הגרסה המוערת (annotated), דוגמה לספר עם מבנה היפרטקסטואלי
איור 3. דף גמרא.
ההיפרטקסט הממוחשב המודרני הוא אפוא הרחבה אלקטרונית מתוחכמת של השימוש העתיק (המופיע, כאמור, כבר בגמרא) בשיטות קישור לא-לינאריות: הקישורים יכולים להוביל לקטעים מטקסטים אחרים, לקטעים מהטקסט הראשי עצמו, ולהערות של קוראים אחרים. וכל הטקסטים האלה יכולים אף להיות קשורים בינם לבין עצמם באמצעות מערכת מורכבת של קישורים היוצרים אזכורים צולבים. בשונה מטקסט לינארי, רגיל, היפרטקסט הוא טקסט המאורגן ומעוצב כך שהוא מזמין רצף קריאה מסתעף ולא-לינארי (McKnight, Dillon, Richardson, 1991). ייחודו של ההיפרטקסט המודרני הוא שהמחשב תומך ביצירת הקישורים הללו ובשימוש בהם, ולכן התנועה בין גושי המידע או הטקסטים השונים מתרחשת באופן מידי ואוטומטי, באמצעות לחיצה על העכבר. תנועה מהירה ואוטומטית זו מקנה ללמידה בסביבת היפרטקסט ממדים חדשים, כפי שנראה בהמשך היחידה.
רשת האינטרנט (World Wide Web) מבוססת למעשה על טכנולוגיית ההיפרטקסט. הרשת בנויה כמארג ענק של צמתים המכונים אתרים (sites) וביניהם קשרים מסועפים, היוצרים יחד מבנה לא סדור ולא-היררכי. כך, למשל, באתר אינטרטנט העוסק במלחין מוצרט נוכל, באמצעות הקשה על קישורים, ללמוד על הביוגרפיה שלו באמצעות מפת מסעותיו באירופה (ראו איור 4), להאזין ליצירות מוזיקליות שלו, להוריד תווים של יצירותיו (ראו איור 5), או לצפות בקטע וידאו מתוך האופרה דון- ג'ובני. שיטוט אוטומטי בין גושי מידע מקושרים, שבעבר הצריך לחפש באטלס וללכת פיזית לספריות ולארכיוני סרטים או תקליטים, מבוצע כעת בלחיצת כפתור. טכנולוגיית ההיפרטקסט חוסכת אפוא זמן ומייעלת את תהליך הלימוד.
איור 4. מפת מסעותיו של מוצרט
איור 5. תווים של יצירה מאת מוצרט
יש הטוענים שלקריאה פעילה בטקסט יש תמיד גוון היפרטקסטואלי, מסתעף (Burbules & Callister, 1996). כשאנחנו קוראים טקסט והוא מעורר בנו מחשבות, אנחנו יוצרים קישורים משל עצמנו לרעיונות נוספים, לפרספקטיבה שלנו על מה שנאמר, לדברים אחרים שקראנו באותו טקסט או בטקסטים אחרים, ואולי אף כותבים לעצמנו הערות שוליים בטקסט. בדרך זו אנו "משנים" את הטקסט המקורי ומקנים לו משמעות אישית לגבינו. לכל טקסט יש אפוא פוטנציאל היפרטקסטואלי, והוא פותח אפשרויות – אם ביוזמת המחבר ואם ביוזמת הקורא – ליצור קישורים לרעיונות או למקורות נוספים. יתרונו של טקסט המתוכנן מלכתחילה כהיפרטקסט מתבטא בחשיפה מפורשת של חלק מהקישורים שאפשר ליצור, ובהפיכתם לזמינים מידית לקורא; בכך הוא מעודד את קריאת הטקסט תוך התייחסות לנקודות ראות מגוונות. כך, למשל, קריאת הגרסה המוערת של "שלושה בסירה אחת" מעודדת לקרוא את ההרפתקה גם מנקודות מבט היסטורית, תרבותית וחברתית.
גם אמצעי תקשורת חדשים יותר מהדפוס – רדיו, טלוויזיה או וידאו – הם ביסודם לינאריים. בתשדיר חדשות, למשל, הנושאים מוצגים בסדר נתון, והמאזין אינו יכול לשנותו או להתמקד ולהעמיק בנושא מסוים. מסיבה זו לינאריות נתפסת כמגבלה אינהרנטית, מובנית, של מדיה מסורתיים, המצמצמת את יכולתם של אנשים לפעול על המידע (McKnight et al., 1991). הכורח שמציב מדיום מסורתי כמו עיתון מודפס או טלוויזיה, לארגן מידע בצורה לינארית, עומד לעתים בסתירה למורכבות ולרב-ממדיות של תכנים ומושגים בתחום הדעת. למשל, כתבה בניו-יורק טיימס על הסכסוך הישראלי-פלסטיני עשויה לכלול אזכור של הצהרת בלפור, של מלחמות 1948 ו-1967 ושל הסכם קמפ-דיוויד, ראיון עם ערפאת, תיאור הפיגוע בהר-הצופים, תיאור תנאי החיים בעזה, הסבר על המסתערבים ודיווח עדכני על מצב המשא ומתן. ואולם, איך מכניסים את כל זה לרצף לינארי? איך יודעים כמה להעמיק בכל נושא? איזה סוג של רצף כדאי ליצור – רצף כרונולוגי? רצף של השוואה וניגוד בין הפרספקטיבה הישראלית והפלסטינית לפי נקודות המחלוקת המרכזיות? הכרעות אלה תלויות במידה רבה בזהותו ובצרכיו של הקורא או הצופה. המיטב שעיתון יכול לעשות הוא להשתמש בטכניקות המדמות חוסר לינאריות (טקסטים ממוסגרים, כותרות משנה, מילון מושגים, הערות שוליים). לפיכך, ההבטחה הגדולה של טכנולוגיית ההיפרטקסט\היפרמדיה הממוחשבת היא שבירה מוחלטת של אילוצים לינאריים האופייניים לכל סוגי המדיה המסורתיים – דפוס, רדיו, טלוויזיה, וידאו. האפשרות לחרוג מהצגה לינארית של מידע נתפסת כמאפיין בעל פוטנציאל גדול להעצמה של תהליכי למידה (Burbules & Callister, 1996).
עם זאת, דווקא הגמישות הגדולה בארגון מידע וביצירת ידע, המתאפשרת במערכות היפרמדיה, עשויה להיות מקור למגבלות ולקשיים. הלומד במערכות כאלה עלול למצוא עצמו "הולך לאיבוד" במרחבי מארג הידע הרשתי והמסועף ("getting lost in hyper-space"), הטומן בחובו סכנת התבזרות, דיסאוריינטציה ואיבוד הקשר בין פריט המידע הראשון שמצא לבין זה בו הוא מצוי ברגע נתון (Rouet & Levonen, 1996). מכיוון שלמערכות היפרטקסט רבות יש מבנה כאוטי והן אינן מציעות ללומד מבנה סדור ומוגדר, הן מחייבות אותו לבצע באופן עצמאי פעולות חשיבה רבות, כגון בחירת נתיבי השיטוט, סינון המידע, קישור בין הפריטים השונים והפקת משמעות לכידה (קוהרנטית) מפיסות מידע מקוטעות. דבר זה עלול להטיל עומס קוגניטיבי גדול מדיי על הלומד. בהמשך היחידה נדון בהיבטים הללו של למידה בסביבות היפרטקסט.
ההיסטוריה של טכנולוגיית ההיפרטקסט
הרעיון לפתח טכנולוגיה שתאפשר קישור בין מסמכים ותחקה את האופן האסוציאטיבי שבו פועלת החשיבה, הועלה לראשונה בשנת 1945, במאמר של ו' בוש, (Vannevar Bush, 1945) As we may think note_04חומר למחשבה
The owner of the memex, let us say, is interested in the origin and properties of the bow and arrow. Specifically he is studying why the short Turkish bow was apparently superior to the English long bow in the skirmishes of the Crusades. He has dozens of possibly pertinent books and articles in his memex. First he runs through an encyclopedia, finds an interesting but sketchy article, leaves it projected. Next, in a history textbook, he finds another pertinent item, and ties the two together. Thus he goes, building a trail of many items. Occasionally he inserts a comment of his own, either linking it into the main trail or joining it by a side trail to a particular item. When it becomes evident that the elastic properties of available materials had a great deal to do with the bow, he branches off on a side trail which takes him through textbooks on elasticity and physical constants. He inserts a page of longhand analysis of his own. Thus he builds a trail of his interest through the maze of materials available to him.
שימו לב לדמיון המדהים בין החזון של בוש לבין מערכת האינטרנט העכשווית. האם מוכרות לכם טכנולוגיות נוספות שקדם להן "קונצפט" כה בהיר ומדויק?
השפעת טכנולוגיית ההיפרטקסט על מערכות חינוך ריכוזיות
האופי הכאוטי של מערכות ההיפרטקסט משפיע על מגוון הפרספקטיבות שהלומד עשוי להיחשף אליהן. אפשר לתאר זאת בעזרת מטפורה בוטנית של צמחים מסוג "ריזומטי" (rhizome), כמו דשא. לדשא יש שלוחות תת-קרקעיות אופקיות המתפשטות לכל הכיוונים. כשם שבדשא כל ההסתעפויות מחוברות זו לזו באמצעות השלוחות, בהיפרטקסט כל הצמתים מחוברים ביניהם באמצעות הקישורים (Deleuze and Guattari, 1987). זאת בשונה מצמחים שאינם ריזומטיים, שיש להם שורש מרכזי שממנו מסתעפים שורשים צדדיים משניים, ובאנלוגיה – טקסט ראשי note_08איך יכולה אפוא טכנולוגיית ההיפרטקסט להשפיע על מעמדם של ספרי לימוד ושל "טקסטים ראשיים"? לפני שנים מספר סולק ממדפי הספרים ונגנז ספר לימוד בהיסטוריה בשם "תמורות בעת החדשה", בהוראת שרת החינוך, לימור ליבנת. לטענתה, הספר אינו מציג באופן הולם את הנרטיב הציוני, שהוא "הטקסט הראשי" שצריך לדעתה להקנות לתלמידים בישראל (ראו חזוני, 2001). האם מהלך כזה היה מתרחש לו היה ספר הלימוד בנוי כהיפרטקסט? מערכת היפרטקסט כמו האינטרנט, בגלל אופיה הכאוטי והריזומטי עשויה להקפיץ את הקורא מפרספקטיבה ישראלית של "מלחמת העצמאות" לנקודת המבט הפלסטינית של "הנכבה", ולהביא לשינוי קיצוני בתכנים ובתפיסות העולם שתלמידים ומורים נחשפים אליהם. (גם אם יוצר המסמך לא הכניס קישור ישיר לנקודת המבט הנגדית, כל קישור למקור "ניטרלי", שאיננו סטטי אלא משתנה כל העת, עשוי להוביל בסופו של דבר להשקפה כזאת.) במערכת כזאת קשה יותר להציג עמדות הנותנות ביטוי אך ורק לנרטיב הדומיננטי.
מערכות היפרטקסט מטשטשות אפוא את ההבדל בין טקסטים ראשיים למשניים, ובעשותן כן הן קוראות תיגר על הבחנות בין טקסטים המצויים בלב הקונצנזוס לטקסטים הנמצאים בשוליים (Burbules and Callister, 1996). בטווח הארוך, שינוי הרגלי הלמידה והחשיבה בדרך זו עשוי להחליש ואף לעקר את עצמתם של מנגנונים היררכיים-ריכוזיים כמו משרדי החינוך של מדינות שונות, מנהלי בתי-ספר או מורים. הכוח שיש היום למערכות פוליטיות-חברתיות-תרבותיות לשלול את הלגיטימציה של נושאים ופרספקטיבות ולהוציאם מחוץ לתחום השיח, ילך ויצטמצם. מערכות החינוך צפויות בעתיד להיות יותר פלורליסטיות, רב-תרבותיות ופוסט-מודרניות משהן היום, בין היתר בזכות אופיו הריזומטי של ההיפרטקסט (Burbules and Callister, 1996).
